עבירות מס, חובת סודיות ותורת פרי העץ המורעל

♦ לפני כשנה נכנס למשרדנו לקוח (להלן: "מר X") אשר הציג לפנינו את המקרה הבא: בשלהי שנת 2004, נערך במשרדי חברה שבה הועסק חיפוש על ידי חוקרי מחלקת חקירות מכס ומע"מ ת"א, וזאת במסגרת חקירת מע"מ שהתנהלה נגד אותה חברה.

♦ בעיון שביצעו חוקרי מע"מ במסמכי החברה נמצא מסמך שעניינו, על פי החשד, בקשה להזמין ייצור חותמות של בקורת הגבולות בנתב"ג ולטענת החוקרים לאותה בקשת הזמנה היה הוא אחראי.

♦ ממצאים אלו הועברו באמצעות חוקר מע"מ, למשטרת ישראל וכנגד מר X נפתחה חקירה פלילית. בסופה של החקירה הנ"ל הוגש כנגדו לבית משפט השלום כתב אישום המייחס לו אישום של "התקנה או החזקת מכשור לזיוף חותמים, עבירה לפי סעיף 488 (1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977".

♦ יודגש,כי עצם העברת החומר מהיחידה החוקרת במע"מ באמצעות חוקר מע"מ למשטרת ישראל הינו, מעשה המנוגד לכל דין. תכליתה של חובת הסודיות קבועה בסעיף 142 (א) בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 הקובע " לא יגלה אדם ידיעה שהגיעה אליו אגב ביצוע חוק זה, אלא אם (1) שר האוצר התיר לגלותה. (2) נדרש לגלותה בהליך משפטי על פי חוק זה או חוק מסים...".

♦ הפרתה של חובה זו, לפי הסעיף, תגרור ענישה פלילית של שנת מאסר אחת או קנס בגובה של 19,300 ₪.

♦ במספר פסקי דין, ציין בית המשפט העליון כי חובת הסודיות האמורה הינה רחבה. כך למשל קבעה המשנה לנשיא השופטת מרים בן פורת בר"ע 68/88 זילברמן נ' בנק אמריקאי ישראלי, תק-על 88 (2), 1308 עמ' 1312, את הדברים הבאים: "על פי לשונו של סעיף קטן (א) לסעיף 142 לחוק מס ערך מוסף ניכר כי אותו איסור מוחלט-לשונו המוקצעת של השופט קמא-הינו גורף ורחב היקף ומונע, על כן, גילויה של כל ידיעה שהגיעה לאדם אגב ביצוע חוק מס ערך מוסף, בלתי אם נתקיימו אותם שני חריגים המפורטים בו".

♦ בית המשפט העליון אף קבע, כי חובת הסודיות האמורה הינה חובה גורפת, ללא קשר לשאלת טיבו של המידע המבוקש, היינו ללא אבחנה אם המידע המבוקש חסוי אם לאו, בג"צ 527/82 שץ נ' שר האוצר, פ"ד לח (3), 76, עמ' 79: "החיסיון שאנו דנים בו, נקבע בסעיף 142 הנ"ל, אשר אינו מבחין בין מידע סודי מטבעו למידע אחר, והוא חל על כל ידיעה שהתקבלה אגב ביצועו של חוק מס ערך מוסף".

♦ במקרה של מר X, החוקר מטעם רשות המס, היה ער לעובדה כי בעת שמסר את הנתונים למשטרת ישראל הוא אינו פועל כדין מאחר שבאותה עת לא היה בידו היתר משר האוצר או מי מטעמו. תעיד על כך העובדה שבעת שמסר בשיחה טלפונית את תלונתו למשטרה  ציין הוא מפורשות בפני השוטר, כי הוא מסרב להזדהות, אינו מוכן להיות מעורב בשום צורה ואינו מוכן להופיע כמתלונן.

♦ לשון החוק הינה ברורה, המעשה שנעשה על ידי חוקר מע"מ מהווה עבירה פלילית לכל דבר ועניין. סעיף 117 א) בחוק העונשין קובע: "עובד ציבור שמסר, ללא סמכות כדין, ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה ...דינו – מאסר שלוש שנים" .

♦ מכל מקום, במקרה דנן נוצר מצב אבסורדי וזאת מאחר שמעשיו של מר X מתגמדים מול מעשיו של חוקר מע"מ.

♦ לטעמי, הראיות שנתפסו בעניינו של מר X אינן קבילות ובעגה המשפטית הן נקראות "תורת פרי העץ המורעל". בארצות הברית נהוג הכלל הנ"ל שהוא תוצאה של חיפוש בלתי חוקי ולפיכך פסול כראייה. כך מנסה שיטת המשפט האמריקני להרתיע את שומרי החוק מפני עריכת חיפושים בלתי חוקיים.

♦ בישראל לעומת זאת, במשך שנים רבות לא אימץ המשפט הפלילי את תורת "פרי העץ המורעל", ראיות שהושגו באופן בלתי חוקי קיבלו משקל נמוך יותר אך לא נפסלו כליל. בחודש מאי 2006 קבע בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי שניתן לפסול ראיות שהושגו שלא כדין, אולם בניגוד למקובל במשפט האמריקאי אינו קובע, כי חובה לפסול ראיות אלה (ומדגיש את ההפך - שרק במקרים בהם מאזן אי הצדק גדול במיוחד רק אז ניתן יהיה לפסול את הראיות) (ע"פ 5121/98 טור' רפאל יששכרוב נגד התובע הצבאי הראשי, דינים עליון, כרך סה' עמ' 55).

♦ במקרה של מר X הוסיפו רשויות המס "חטא על פשע". כוונת הדברים היא לכך שכתב ההיתר בעניינו ניתן בדיעבד. קרי, ניתן רק כעבור 3 שנים מיום פתיחת החקירה ורק לאחר שמשרדנו התריע בעניין זה לרשויות המס. האם במקרה של מר X יאפשר בית המשפט להכשיר אישור שניתן בדיעבד או שמא יקבע הוא, כי לא ניתן לעשות כן, סוגיה זו נבחנת על ידינו בימים אלו.

♦ יחד עם זאת, נדמה כי התשובה לסוגייה זו נמצאת  בע"פ 10189/02 פלוני נ' מד"י, שם דחה ביהמ"ש העליון טענה לפיה יש להפעיל את דוקטרינת הבטלות היחסית בעניין אישור היועץ המשפטי לממשלה, הדרוש לשם הגשת כתב אישום נגד המערער בגין חלק מהעבירות. במקרה של פלוני על מנת להגיש כתב אישום נגדו היה צורך באישור היועץ המשפטי לממשלה. דא עקא, אישור היועץ המשפטי ניתן שנתיים לאחר שהוגש בפועל כתב האישום. ביהמ"ש העליון קבע, כי האיחור הרב שבהגשת האישור מהווה פגם מהותי ולא פגם טכני, פגם שאינו מאפשר מתן האישור באופן רטרואקטיבי.