♦ המערערת סגרה את מפעליה השוכנים בעיר אילת ופיטרה את העובדים. לטענתה, פיצויי הפיטורין ששולמו לעובדים הם בגדר "הכנסת עבודה" ולכן קמה לה זכאות להטבה לפי סעיף 12 לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטור והנחה ממסים), התשמ"ה-1985, הקובע בין היתר, כי "מעסיק תושב תחום העיר אילת המשלם הכנסת עבודה בעד עבודה המתבצעת בתחום העיר אילת, זכאי להטבה לשם הקטנת עלויות השכר...." המשיב סבור אחרת, ועמדתו התקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' הש' י. אלון). מכאן הערעור.
♦ בית המשפט המחוזי השתית את פסק דינו על שני אדנים. ראשית, הסתמך הוא על הלכה פסוקה בע"א 604/73 פארמה שרפ ישראל בע"מ נ' פקיד השומה חיפה, שם נדרש בית המשפט העליון לשאלה אם פיצויי פיטורין הם בגדר "הכנסת עבודה" לצורך שאלת ניכוי מס הכנסה, תשובת בית המשפט העליון לשאלה זו היא שלילית, וקבע, כי מדובר בהכנסה מסוג מיוחד ולא ב"הכנסת עבודה". שנית, קבע בית המשפט המחוזי כי אותה תוצאה מתבקשת גם מפרשנותה של הוראת סעיף 12 לעיל, ומתכליתו של חוק סחר חופשי, דהיינו מדובר בחוק שמטרתו ליצור תמריץ למשקיעים, למעסיקים ולעובדים לעבור לעיר אילת ולהקים בה מקורות תעסוקה. במקרה דנן, אין אנו עוסקים בתשלומים בעד עבודה המתבצעת בעיר אילת, אלא בתשלומים המהווים פיצוי לעובדים בגין הפסקת ביצוע העבודה.
ביהמ"ש העליון – כב' הש' ריבלין, ארבל, רובינשטיין:
♦ לשאלה העקרונית שעניינה סיווג מענקי פרישה כ"הכנסת עבודה" יש פנים שונות, התשובה שניתנה על ידי בית המשפט העליון בעניין פרמה שרפ ישראל בע"מ התבססה על המסגרת הנורמטיבית דאז והיא מתווה את הדרך מאז. הדברים מתבטאים גם בתיקוני חקיקה שונים המשקפים את התפיסה כי "הכנסת עבודה" לפי הסעיפים 1 ו-2(2) לפקודת מס הכנסה אינה כוללת את מענק הפרישה.
♦ יש להדגיש, כי הבחירה שלא להכליל את פיצויי הפיטורין בגדרי הזכאות להטבה מתיישבת עם ההנחה, כי הפחתת התשלום שהמעביד חב בו לרגל חיסול העסק ופיטורי העובדים, עשויה להקל על החלטתו לנקוט בדרך החיסול והפיטורין, או במילים אחרות, ליצור תמריץ המנוגד למטרת החוק.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 26.4.07
ב"כ המערערת: עו"ד י.דולן.
ב"כ המשיב: עו"ד י.ליבליין.
