♦ הסוגיה העקרית העומדת בבסיס פסק הדין זה, היא האם אונ' בן גוריון ( להלן: "העוררת") זכאית להנחת מס רכישה כמוסד ציבורי לפי סעיף 9 לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), תשל"ה-1974 (להלן: "התקנות"), לאור פרשנות סעיף 61 (ב)(1)(2) של חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק").
♦ רקע עובדתי: העוררת רכשה 4 דירות מגורים בבאר שבע והגישה שומה עצמית למס רכישה וביקשה לקבל את ההנחה הקבועה למוסד ציבורי, בסעיף 9 לתקנות. מנהל אגף מיסוי מקרקעין בבאר שבא (להלן: המשיב) החליט שלא להעניק לעוררת את ההנחה האמורה. העוררת השיגה על כך וההשגה נדחתה ע"י המשיב.
♦ סעיף 9 לתקנות קובע: מוסד ציבורי כמשמעותו בסעיף 61(ד) לחוק יהיה חייב במס רכישה בשיעור של 0.5% לגבי מכירת זכות במקרקעין אם שוכנע המנהל כי המקרקעין משמשים או ישמשו בעתיד את המוסד במישרין בלבד".
סעיף 61 (ב)(1)(2) לחוק קובע:
♦ "אם המקרקעין שהזכות בהם נמכרת היו בידי המוסד במשך תקופה של שנה לפחות, ושימשו במישרין את המוסד במשך תקופה של 80% לפחות מהתקופה שהזכות במקרקעין היתה בידיו – תהא פטורה ממס. אם המקרקעין שהזכות בהם נמכרת שימשו במישרין את המוסד במשך תקופה קצרה מ-80% מהתקופה שהזכות במקרקעין היתה בידי המוסד, או שלא שימשו אותו כלל".
♦ לטענת המערערת, "הינה ללא ספק מוסד ציבורי", הדירות נרכשו ע"מ לארח מרצים מחו"ל והן משמשות את המוסד בלבד ולא צדדים שלישיים.
♦ לטענת המשיב, יש לפרש את המונח "במישרין" כמשמש את המטרה הציבורית של המוסד, ובמקרה זה, דירות אלו לא משמשות במישרין או ישמשו בעתיד את המטרה הציבורית של העוררת. "ככלל, שימוש לא יחשב שימוש במישרין אם המוסד רק נהנה מפירות המקרקעין או אם המוסד מעמיד דירות לרשות עובדיו או צדדים שלישיים אחרים, כפי שבמקרה דנן, אף אם יש בכך כדי לקדם את מטרותיו בעקיפין".
ועדת הערר שליד בימ"ש מחוזי בב"ש- כב' הש' י.בנאי (בדימוס) , פרופ' א.רגב, ר.משה :
♦ במקרה דנן, האורחים - המרצים מחו"ל, אינם עובדים של העוררת ולכן לא ניתנו הדירות כ"תוספת הנאה בעין לעובד כחלק מתנאי העסקתו", כשם שהיה בפסה"ד בע.א. 527/69, הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נגד מנהל מס שבח מקרקעין (להלן: "עניין הטכניון").
♦ המטרה הציבורית של העוררת היא, בין השאר, מחקר והוראה. חוקת האוניברסיטה קובעת, בין השאר, בסעיף 5, העוסק ב"סמכויות האוניברסיטה": לשתף פעולה עם אוניברסיטאות אחרות, מוסדות אחרים להשכלה גבוהה.....במסגרת שיתופי פעולה אקדמיים עם מוסדות אקדמיים..... האוניברסיטה מספקת אירוח ולינה לעמיתים-אורחים, מרצים ומשתלמים. כך, הדירות ישמשו את העוררת במישרין בלבד, כמצוין בתקנה 9 לתקנות.
♦ את המינוח "שימשו במישרין את המוסד" בחוק יש לפרש כ"משמשים או ישמשו בעתיד את המוסד במישרין בלבד", בתקנות. עוד נקבע בפסק הדין בעניין הטכניון, כי "המלה "במישרין" אינה מוגדרת בחוק. היא גם אינה ביטוי משפטי טכני. על כן על פי עקרונות פרשנות מקובלים, יש לייחס לה את המובן המקובל והרגיל בפי הבריות ויש לבחון כל מקרה לגופו על פי מהותו ונסיבותיו". ובמקרה דנן, יש לראות ברכישת הדירות ע"י העוררת כדירות המיועדות לשמש את העוררת במישרין בלבד.
♦ לא ניתן לטעון, כי במקרה דנן מדובר על הכנסות מן הדירות שנרכשו ע"י העוררת, שכן צויין במפורש, "כי רכישת הדירות ע"י העוררת לא נועדה לזכות העוררת ברווחים כלשהם, בדמי שכירות או בתשואה, אלא לאירוח בלבד". לכן גם פסה"ד בע"א 641/71
– קרן אהרונסון בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, אין בו כדי להוות אסמכתא התומכת בגירסת המשיב.
♦ מפסק דין בתיק עמ"ש 32/89 עולה, כי המשיב מסכים שמעונות הסטודנטים באוניברסיטאות משמשים את האוניברסיטאות במישרין. וטוען, כי השוואה בין מעונות הסטודנטים למגוריהם של סטודנטים, הלומדים באוניברסיטאות, לבין הדירות לשיכון המרצים או החוקרים האורחים, מוטעית מיסודה, "שכן אותם אורחים אינם סטודנטים כלל, אלא אנשי סגל – חוקרים ומרצים, אשר מספקים שירות לעוררת ומקבלים תמורתו טובת הנאה בכסף או בשווה כסף".
הועדה לא הסכימה לקביעה זו, ראשית כל - הטענה שהחוקרים והמרצים העתידים לגור בדירות, "מספקים שירות לעוררת ומקבלים תמורתו טובת הנאה בכסף או בשווה כסף", איננה נכונה עובדתית. שנית כל, אין כל משמעות לעובדה שהאורחים אינם סטודנטים. מעונות הסטודנטים נועדו כדי לאפשר לסטודנטים ללמוד באוניברסיטה ואילו הדירות מיועדות למרצים ולחוקרים הזרים ע"מ לאפשר להם מקום לעבודות מחקר ומתן הרצאות והשתלמויות, לתקופות קצרות וקצובות. בשתי האפשרויות אלו, יכולה להשתמש העוררת, כמוסד ציבורי, להשגת מטרותיה הציבוריות.
התוצאה:
♦ הערר התקבל.
ניתן ביום: 08.03.11
ב"כ המערער: ב"כ עו"ד א.וולצקי