♦ בקשה ליתן צו פירוק קבוע לשתי חברות קשורות מתשלובות סיביל, הרשומות באורח פורמלי בקפריסין. הסוגיה המרכזית ששנויה במחלוקת, הינה שאלת הסמכות לפרק את החברה הרשומה בקפריסין. הצדדים ניסו, בעוד התיק והמחלוקת תלויים ועומדים, לפעול אף בנתיב חלופי של הגעה לפשרה (שלא עלתה יפה) וכן לפנות לשר המשפטים בכדי שיתן צו מיוחד בהתאם לסעיף 380 לפקודת החברות. הלכה למעשה, טרחו שני הצדדים להגיש ביהמ"ש את מסמכי הפניה שהגישו למשרד המשפטים, אולם עד כה וחרף העובדה, כי חלפו שבועות ארוכים, לא ניתנה מטעם שר המשפטים תגובה כלשהי, לחיוב או לשלילה. תגובה, אשר כפי שהעיר אף ביהמ"ש העליון בדחותו את הערעור על צו הפירוק הזמני, היתה עשויה לייתר את ההכרעה במחלוקת זו.
ביהמ"ש המחוזי בת"א - כב' ס' נשיאה ו. אלשיך
♦ ביהמ"ש קבע, כי בעניין קיומה של סמכות לפירוק החברה. וזאת נוכח העובדה, כי בחברת אחזקות שלא רק שהיא מנוהלת בידי ישראלים, אלא שקמה, באורח חד-משמעי, בכדי לנהל עסקים בישראל ולא הוכח, כי קיימת לה פעילות משמעותית בקפריסין, מעבר למילוי הדרישות הפורמליות של הדין הקפרסאי. דין הפוך יצור פרצה משמעותית ביכולת לנהל הליכים כנגד חברות מסוג זה, אשר הולכות והופכות לחזיון נפוץ יותר ויותר עם התקדמותה המהירה של הטכנולוגיה, ועם המשכו של התהליך ההופך נכסים רבים יותר ויותר ל"וירטואליים", וחסרי קיום "פיזי" מוחלט משל עצמם.
נוכח האפשרויות הטכנולוגיות הקיימות כיום ונוכח התקדמות הגלובליזציה, הופכים וירטואליים וחמקמקים יותר ויותר ומהם ניתנים להעברה אל מעבר לגבול בלחיצת מקש. כל אזרח יכול שמרכז חייו בישראל, להקים עסק שתכליתו לסחור עם ישראלים אחרים, אולם באורח פורמלי "לשרשר" אותו, בעזרת סיוע משפטי ובעלויות הולכות ופוחתות, דרך שורת חברות היוצרות קו דמיוני העובר לאורכו ולרוחבו של הגלובוס.
♦ ביהמ"ש מציין, כי בהעדר אופציה אחרת יותר טובה יש להפעיל את הדין הישראלי - מקום בו הן בעלי השליטה בשרשור או בנכסים, והן המקום בו נוהלו עסקיהם הינו בישראל. זאת, בין היתר, גם באמצעות היכולת לאכוף על בעלי השליטה, לציית לצווי ביהמ"ש ולהפעיל את סמכויותיהם בכדי "לגלגל לאחור" את השרשור, באורח שיקל יותר על הנושים להפרע ממנו. זאת, כאשר הברירה הנכונה של המדינה והדין המתאים יותר להליך, צריך להעשות על-ידי בחינת מיקום "מרכז הכובד היחסי" – מבחן גמיש ומהותי הנוטל בחשבון הן את זהות בעלי השליטה ומרכז הכובד של חייהם ועסקיהם (לא מבחינה פורמלית, אלא הלכה למעשה).
♦ המשיבות משליכות חלק ניכר מיהבן על פרשנות דווקנית ומצומצמת של המושג "נכסים", באורח שיוציא מכלל זה את המונח "ניהול עסקים". ביהמ"ש אינו מקבל פרשנות זו. טענות אלה עומדות בניגוד מוחלט לבחינה תכליתית – הן של הדין ומטרותיו, והן של התהליך הכלל-עולמי במסגרתו הופכות ההגדרות של 'נכסים' לגמישות יותר ויותר, ורחוקות יותר ויותר מן המודלים הקלאסיים והפיזיים של נכסים.
♦ ביהמ"ש קובע, כי מקום בו חברה משופעת בנכסים פיזיים, וודאי שאין להתעלם מקיומם, אלא שסוגיה זו קשורה ממילא בטבורה לשאלה הגמישה יותר של "מבחן מרכז הכובד היחסי" של החברה, ואין ספק, כי היה לו משקל מכריע בין אם נאמר הדבר במפורש ובין אם לאו. ביהמ"ש מציין, כי בחברת אחזקות אשר הלכה למעשה אין לה נכסים מוחשיים מלבד אחזקותיה, המפוזרות בלוא-הכי במדינות רבות ושונות, וזאת דרך מגוון שרשורים של חברות בנות, ומלבד עסקיה הפיננסיים, הקשורים בטבורם לבורסה הישראלית.
♦ ביהמ"ש מסכם, כי במצב דברים כזה מוביל מרכז הכובד לכיוונה של ישראל; ביהמ"ש מפנה את הצדדים להחלטה בענין (Trans world airlines), TWA. כמו כן, ביהמ"ש מציין, כי פסיקה מנוגדת, אם תינתן, לא תהווה אלא יצירה של פרצה בדין וביכולת האכיפה, תהיה מנוגדת לשורת ההגיון ועשויה ליצור, Ex-ante תוצאה לא רצויה של יצירת רתיעה בקרב משקיעים מהתקשרות עם חברות אשר משתמשות ברישומים זרים – זאת כאשר רישום כזה יכול ויעשה גם מסיבות לגיטימיות הקשורות במיסוי ומימון.
♦ ביהמ"ש קובע, כי אין מנוס מליתן צו לפירוקן הקבוע של החברות.
ניתן ביום 23.2.11
ב"כ המבקשת: עו"ד גיא גיסין ואח'
ב"כ המשיבים: עו"ד שלום גולדבלט ואח', עו"ד גיא גיסין, עו"ד רוני הירשנזון
♦ הערת מערכת: חרף העובדה שהחלטה אינה עוסקת בפן המיסוי, ניתן להקיש ממנה כי "מרכז הכובד היחסי" מהווה מבחן נוסף לבחינת התושבות. בנוסף למבחנים הקיימים בפסיקה הפיסקאלית.