♦ ביום 2.2.11 הוגשה לביהמ"ש לעניינים מנהליים בקשה לתובעה ייצוגית נגד רשות המיסים בענין שווי שימוש ברכב. את התובענה הגישו עורכי הדין אמנון סמרה ומשה כדר בשם פארגיאן סראוס טכנאי מעליות. התובענה הוגשה בנוגע למס אותה גובה הרשות בגין שימוש ברכב צמוד אותו מעמיד המעביד לרשותו. התובע מבקש, כי ביהמ"ש יכיר בתביעה כתביעה ייצוגית הרלבנטית לכלל השכירים במשק הנהנים מרכב צמוד. להערכתו, סכום המס שנגבה שלא כדין מהעובדים מגיע לכ- 50 מליון ₪ לחודש.
♦ בתחילת ינואר עודכנו סכומי שווי השימוש לרכב צמוד ועפ"י נתוני משרד האוצר, שווי השימוש לאחר העלאתו משקף כעת את עלות החזקתו של רכב פרטי, ומביא לשוויון בין עובד שכיר הנהנה מרכב צמוד לעובד הרוכש את הרכב מכספו הפרטי.
♦ לטענת התובע, שווי השימוש שנקבע בתקנות מס הכנסה, חורג מן השווי בפועל (מידת ההנאה) שיש לייחס לו, שכן בעת קביעת השווי התעלמה הרשות ממרכיבים שונים הכלולים בשווי השימוש, ואשר התובע איננו נהנה מהם: כך לדוגמה נטען, כי שווי השימוש כולל בחובו את מרכיב השימוש העסקי ברכב (טובת המעביד); בדומה לכך נטען, כי בהיותו אדם דתי שומר שבת, יש להבחין בין מידת ההנאה שמפיק התובע מן הרכב הצמוד, לבין מידת ההנאה שיש לייחס לעובד אחר הנוסע ברכב הצמוד בשבתות וחגים. לטענת התובע, קביעת שווי השימוש בתקנות מס הכנסה תוך התעלמות מהיקף השימוש העסקי ברכב, ו/או מבלי להביא בחשבון, כי עובדים שומרי שבת מנועים מלעשות שימוש ברכב בשבתות וחגים, פירושה שהתקנות הותקנו תוך חריגה מסמכות.
♦ התובע ביקש להכיר בתובענה אותה הגיש כתובענה ייצוגית, באשר התובענה רלבנטית לכלל השכירים במשק הנהנים מרכב צמוד, ולכל הפחות לאותם עובדים שומרי שבת, ולאותם עובדים נותני שירות אשר הרכב הכרחי מבחינתם לעצם ביצוע העבודה (דוגמת הטכנאים. בתובענה מתבקש ביהמ"ש לחייב את הרשות להפסיק לגבות מס לפי השווי הקבוע בתקנות, ולהורות לה לערוך אומדן שיביא בחשבון, הן את השימוש העסקי ברכב, והן את העובדה שהיקף השימוש ומידת ההנאה של שומרי שבת מן השימוש ברכב נמוך יחסית.
בנוסף התבקש ביהמ"ש להורות לרשות להשיב את המס אותו גבתה שלא כדין.