♦ ביום 15.6.08 ניתן, בתיק הוצאה לפועל צו מינוי כונס נכסים על זכויות חברת לב קנדה אילת בע"מ (להלן: "המוכרת"). הצו ניתן לגבי זכויות של המוכרת במקרקעין (להלן: "הנכס"). עפ"י צו זה, רשאי היה כונס נכסים, למכור את הנכס לאחר. ביום 15.03.09 נערך ונחתם "הסכם מכר" שעל פיו נמכר הנכס ע"י כונס נכסים, לחברת טרמוסינטקס החזקות בע"מ (להלן: "הקונה"). ביום 8.6.09 ניתן צו ע"י ראש הוצל"פ, המאפשר לכונס נכסים, להתקשר עם הקונה בחוזה למכירת הנכס. ביום 24.6.09 ניתנה, ע"י בימ"ש השלום בירושלים, החלטה על פיה הורה ביהמ"ש על עיכוב הליכי מכר הנכס, לתקופה של 20 יום. ביום 4.8.09 כתב כונס נכסים מכתב למשיבה, אליו צרף טופס הצהרת מוכר והצהרת רוכש; למכתב צורף העתק מהחלטת בימ"ש בדבר עיכוב הליכי מכר הנכס. בטופס שנשלח למשיבה צוין שמה של המוכרת, וכי חתימה בשם המוכרת הינה של כונס נכסים. כן צוין שמה של הקונה, המיוצגת ע"י עו"ד יעקב אריק. לאחר קבלת הטופס הנ"ל, חייבה המשיבה את המוכרת בתשלום מס שבח ואת הקונה בתשלום מס רכישה. כמו כן, חויבו המוכרת והמשיבה בקנס, בשל איחור בהגשת הטופס. ביום 22.3.10 הגיש כונס הנכסים, השגה הן על שומת מס שבח והן על החיוב בקנס. כתב ההשגה התייחס לבקשה לביטול תשלום הקנס, בין היתר, כי איחור קל בהגשת הטופס, נבע עקב צו עיכוב הליכי המכר, כפי שניתן, ע"י ביהמ"ש. ביום 21.4.10 שלח כונס הנכסים מכתב נוסף למשיבה. ביום 8.8.10 הושג "הסכם פשרה" בין כונס נכסים של המוכרת לבין המשיבה בקשר להוצאות שיותרו למוכרת לצורך חישוב מס שבח באופן שהביא לתוצאה שעל פיה תהיה המוכרת פטורה מתשלום מס שבח. לאחר מכן ובימים 20.12.10 ו-21.03.11, פנה כונס הנכסים למשיבה במכתבים נוספים, אך ללא מענה. ביום 26.6.11 הוגש כתב הערר, בו עתר כונס הנכסים, לבטל את הקנס שהוטל על קונה הנכס, עקב איחור בהגשת טופסי מס שבח, ולהורות על החזר של תשלום הקנס ששולמו ע"י הקונה. התשלום בוצע כדי לקבל אישור לצורך רישום הזכויות בנכס על שם הקונה.
♦בישיבת קדם ערעור חזר כונס הנכסים וטען, כי לא קיבל כל תשובה על השגתו וסמך על סעיף 87(א) לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") המורה, כי על המשיבה ליתן התשובה להשגה, בכתב, תוך שנה מיום שקיבל את הודעת ההשגה, וכי אם לא עשה כן – יראו את ההשגה כאילו התקבלה. ב"כ המשיבה השיבה, כי ניתנה החלטה בהשגה. היא סמכה זאת על מכתב שנשלח ע"י המשיבה לעו"ד שייצג את הקונה בהליכי רכישת הנכס.
ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע – כב' הש' (בדימ') יו"ר י. בנאי, חבר פרופ' א. רגב, חבר ר. משה:
♦ביהמ"ש קבע, כי יש לקבל את הטענה המקדמית ולקבוע, כי המשיבה לא נתנה, עד היום, החלטה הדוחה את ההשגה, משום כך יש לראות את הטענה בהשגה, בקשר לקנס שהוטל על הקונה, כאילו נתקבלה. הן בכתב הערר והן במכתבים שנשלחו, לאחר מכן למשיבה, בבקשה ליתן החלטה, חזר וציין כונס הנכסים, כי הוא מייצג את הקונה, לעניין תשלום הקנס שהוטל. הוא הוסיף וציין, באחד המכתבים, כי אי ביטול הקנס יחייב את כונס הנכסים בתשלומו, והדבר עלול לפגוע בקופת הכינוס ובנושי החייבת. בנסיבות אלה, לא ברור מדוע ראתה המשיבה לנכון ליתן את החלטתה בהשגה זו ולשולחה דווקא לעו"ד אריק, שלא הגיש השגה, ומכל מקום לא נטען ע"י המשיבה, כי עו"ד אריק הגיש השגה.
♦ביהמ"ש קבע, כי היה מקום להשיב לכונס הנכסים על השגותיו ועל מכתביו שהפנה למשיבה וליידע אותו, כי ניתנה החלטה בהשגתו, אך זו נשלחה לעו"ד אריק, שייצג בזמנו את הקונה. גם זאת לא נעשה. זאת ועוד, אין לראות במכתב ההחלטה שנשלח לעו"ד אריק כהחלטת המשיבה בהשגה שהוגשה, גם מן הסיבה, כי ההשגה הוגשה למשיבה ביום 22.3.10, ואילו המכתב שנשלח לעו"ד אריק הינו מתאריך מוקדם בשבוע ימים. המשיבה מאשרת את החתימה על הסכם הפשרה שנערך כחמישה חודשים לאחר הגשת ההשגה. בסעיף 4 התחייבה לתת החלטה בקשר לשינוי יום המכירה. שינוי יום המכירה שיהיה בו, כדי לבטל את הקנס שהוטל. הנה כי כן, לא רק שלא ניתנה החלטה בהשגה, אלא לא ניתנה גם החלטה כמתחייב מסעיף 4 בהסכם הפשרה, המתייחס לביטול הקנס. ביהמ"ש קבע, כי אין מקום לטענה משפטית של המשיבה, כי השגה לפי סעיף 87 לחוק רשאי להגיש רק מי שקופח בהודעת שומה, ורק לגבי השגה כזו,חייבת המשיבה לתת החלטה עליה תוך שנה, שאם לא כן, ייחשב הדבר כאילו ההשגה התקבלה, בתצהיר שמיועד לטענות עובדתיות בלבד.
תוצאה:
♦הערר התקבל.
ניתן ביום 21.12.11.
ב"כ העורר: עו"ד יואב לוי
ב"כ המשיב: עו"ד מ. פורת מפרקליטות מחוז דרום.
