אם הרכב שלך נפגע בתאונה, היזהר לא להפגע שוב על ידי חברות הביטוח /
בפגיעה ברכב יש בדרך כלל צד אשם בתאונה, וצד אחר שנפגע למרות שהתאונה לא היתה באשמתו. הצד האשם "מפעיל" את הביטוח שלו, דהיינו פונה לחברת הביטוח שביטחה אותו, כדי שתפצה את שני הנזקים – של הרכב הפוגע ושל הרכב הנפגע.
נבדיל בין פיצוי לרכב הפוגע, משלם הפרמיה, לבין הרכב הנפגע. בעוד הרכב הפוגע שילם פרמיה, ולכן יש לו חוזה עם חברת הביטוח שמכוחו הוא תובע את הפיצוי, הרכב הנפגע אמנם מקבל את הפיצוי מאותה חברת ביטוח, אך לא מכח חוזה שיש לו עימה, אלא חברת הביטוח משלמת לו במקום הפוגע.
חברת הביטוח מציעה לאותו רכב נפגע לגשת למוסך שעובד עם חברת הביטוח, כזה שחברת הביטוח משלמת לו ישירות. הוא מכניס את רכבו, המוסך מתקן את הרכב, ושולח את החשבון לחברת הביטוח. לכאורה, כאן היה צריך להסתיים ההליך – חברת הביטוח משלמת למוסך, והעניין סגור וחתום.
בעת שמבוטח פוגע ברכב אחר, ובאשמתו, עומדות בפני חברת הביטוח מספר אפשרויות:
1. חברת הביטוח יכולה היתה להפעיל מוסך בו יתוקנו כל הרכבים הפגועים. במוסך כזה לא תהיה זכאית חברת הביטוח לקבל חזרה את התשומות, שכן חברת הביטוח איננה עוסק לצורך החוק.
2. חברת הביטוח יכולה לשלם ישירות למוסך עבור התיקון, את הסכום כולו. גם באופציה זו, לא תזדכה חברת הביטוח על המע"מ הכלול בחשבונית שהוצאה לה, שכן חברת הביטוח איננה עוסק.
3. לשלם לנפגע את סכום ההוצאה בה עמד. נניח שהנפגע הכניס את הרכב למוסך שנבחר על ידו, על חברת הביטוח לשפות את הנפגע, ולכן תשלם לו את הנזק שנגרם לו. אם מדובר בנפגע שהוא עוסק, הרי שהנזק שנדרם לו הוא מחיר התיקון, בקיזוז המע"מ שהוא רשאי לקזז.
חברות הביטוח בוחרות באופציה השלישית כמובן, כדי להקטין את הסכומים המשולמים על ידן בסכום המע"מ. הבחירה באופציה זו נסמכת על סעיף 61(א) לחוק חוזי הביטוח, אשר קובע כי :
"אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט"
דהיינו, אם הרכב הנפגע הוא עוסק, הוא יכול – לטענת חברות הביטוח – להקטין את הנזק שנגרם לו, אם יקזז את המע"מ מול הרשויות. אם לא יעשה כן, לא יהיה חייב המבטח לפצות אותו בגין אותו מרכיב.
שתי סוגיות עולות ממצב זה, המעלות תהיות רבות בנוגע ליחסי מבטח/מבוטח:
א. זכותו של הנפגע להזדכות על תשומות התיקון של הרכב אינן מובנות מאליהן. אם מדובר ברכב פרטי, יהיה רשאי העוסק לנכות 1/4 מהתשומות אם מירב השימוש ברכב הינו שימוש פרטי, או 2/3 מהתשומות אם מירב השימוש הוא עסקי דווקא, אך בכל מקרה לא יותרו לו מלוא התשומות.
לא תמיד חברות הביטוח מבהירות לאותו עוסק כי לא יהיה באפשרותו להתקזז על מלוא המע"מ. חברות הביטוח דורשות מהנפגע לשלם את מרכיב המע"מ, ולחילופין להמציא אישור מרואה החשבון על כך שהעוסק לא מזדכה על המע"מ (ורק בחלק מהמקרים מבקשות לדעת באיזה שיעור אותו עוסק מתקזז). אם יסכים העוסק לשלם למוסך את כל המע"מ הכלול בחשבונית, כדרישת חלק מחברות הביטוח, ימצא את עצמו נפגע שוב שכן לא יזכה לקבל את מלוא התשומות בחזרה.
ב. חברות הביטוח גובות פרמיה המחושבת לפי גודל הנזק הצפוי. מדוע חברות הביטוח לא מקטינות את הפרמיה הנגבית מעוסקים, אם ידוע לכל שבעת מקרה ביטוח, סכום הנזק שיישאו בו החברות יהיה הסכום ללא מע"מ? לכאורה, חברת הביטוח צריכה לגבות פרמיה נמוכה יותר בביטוח רכב פרטי בבעלות עוסק, לפחות על הנזק הצפוי לרכבו הוא. חברת הביטוח צריכה לשאול את המבוטח האם הוא עוסק, ואם כן – להציע לו פרמיה נמוכה. תשלום פרמיה אחיד לעוסקים וללא עוסקים מהווה סבסוד של אוכלוסיית העצמאים והחברות את אוכלוסיית האנשים הפרטיים והמלכ"רים.
