♦כידוע, אין המחוקק משחית מילותיו לריק, קל וחומר אם מילותיו מהווים תיקון או תוספת המשנה את מצב החוק ערב התיקון או השינוי, שכן מה הואילו חכמים בתקנתם ?
למרות האמור לעיל, מדי פעם, במתכוון או שלא במתכוון, מילותיו של המחוקק בחוק, כזה או אחר, לא ממש זוכות "לתשומת לב" רבה ואף נחשבות בבחינת "אות מתה" בשל העובדה של אי השימוש בהן. ברור, כי לא למצב הזה ייחל המחוקק, קל וחומר מקום בו יש לעשות שימוש כמעט דרך קבע במילותיו של החוק בסעיף מסויים... אלא, שמסיבה שלא ברורה בנקל פוסח התובע, ואחריו בתי המשפט, על הציווי הבלתי מסוייג שבסעיף 144א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן-"הפקודה"), שהיה כלא היה...
במאמר זה, נרצה להתייחס לנושא אשר כמעט לכל אחד מאיתנו יש קשר אליו, בין במיישרין ובין בעקיפין, והוא נושא התביעה הנזיקית כאשר בדרך כלל אותה התביעה מבוססת על גובה הכנסתו של אדם.
♦לדוגמה, כאשר אדם (חו"ח) נפגע בתאונת דרכים למשל, בחלק מתביעת הביטוח שלו הוא תובע פיצוי בגין אובדן הכנסה/השתכרות בתקופה בה כתוצאה מהתאונה נבצרה ממנו יכולת ההשתכרות. דרישת פיצוי זו מכונה "פיצוי בגין אובדן כושר עבודה", ודרישת הפיצוי האמור הינה לגיטימית, נכונה וצודקת. עד כאן הכל ידוע, והכל מיושם כהלכה...
מה שלא מייושם, הוא הציווי שבסעיף 144א לפקודה הקובע: "נישום המגיש לבית המשפט תובענה המתבססת על גובה הכנסתו ממקור כל שהו ימציא העתק ממנה לפקיד השומה שאצלו מתנהל תיקו, ואם אין לו תיק-ימציא את ההעתק למנהל".
עפ"י הסעיף האמור, בכל תביעה נזיקית בה התובע מבסס את תביעתו על הכנסותיו, אזי הוא חייב להמציא העתק מהתובענה לפקיד השומה. יתרה מזאת, הסעיף אומר, כי לא משנה אם לאותו תובע קיים או לא קיים תיק במס הכנסה כלומר, לא משנה אם התובע הוא שכיר, עצמאי, בעל שליטה, פנסיונר וכיו"ב, הוראת הסעיף חלה על על התובע מיד כאשר הוא מגיש את התביעה לבית המשפט, תביעה המבוססת על הכנסותיו.
עובדתית, משנות השמונים בהן נכנס סעיף 144א לפקודה לתוקף, ספק אם ידע מישהו על קיומו. אולם, במהותו לא כך הדבר, שכן מטרת הסעיף הינה ליצור סינכרון או תאום בין התביעה המבוססת על גובה הכנסתיו של התובע ו ההכנסות הידועות לפקיד השומה, ולכך שתי מטרות:
המטרה האחת, לספק לפקיד השומה את מלוא המידע על נישומיו בקשר למקורות הכנסותיהם.
המטרה השניה, והעיקרית, למנוע מצב בו התובע תובע פיצוי בגין הכנסה Xואילו פקיד השומה מודע להכנסה Y, אשר נמוכה מהכנסה X.
במילים אחרות, מטרת הסעיף למנוע מצב בו תובע מבסס את תביעתו על הכנסה שהייתה לו, הכנסה החייבת במס, אולם המס המתחייב לתשלום מאותה ההכנסה לא דווח ולא שולם.
♦עוד נציין, כי בין מילותיו של החוק ישנה אימרה סמויה שמצביעה כביכול על צדק חברתי והאומרת לתובע הנזקק לעזרת ביהמ"ש, הממומן מכספי הקופה הציבורית: לא יתכן כי תובע המבקש פיצוי בגין אובדן הכנסה, יקבל אותו מבית המשפט במקרה בו הוא לא דיווח על ההכנסה לרשויות המס (שהרי הפיצוי מחושב עפ"י ההכנסה בעבר).
♦בפסק הדין ת"א 53687-08-10 גלצ'נקו נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן-"פסק הדין") מיום 15.12.2011, כב' הש' מנחם קלייןזוכה סעיף 144א לפקודה להתייחסות רבה ומיושם כאמור לעיל על המקרה. וכך כותב ביהמ"ש בפסק הדין: "בעוד שבבית המשפם יושבים שופטים "פליליסטים" המתייחסים בחומרה רבה כלפי משתמטים מתשלום מיסים ודיווח לרשויות המס על הכנסותיהם. יושבים אנו "הנזיקיסטים" ומתייחסים בסלחנות ובאדישות ועוברים לסדר היום כאילו דבר לא קרה כשאנו מקבלים עדויות מהן עולה ברורות שבעל דין הרוויח כספים רבים ב"שחור" ולא דיווח לרשויות המס..."
עוד קובע ביהמ"ש: "נכון שהנחת המחוקק בוססה, אם כן, על ההנחה שבית המשפט הדן בתביעת נזיקין יביא בחשבון לעניין הפיצוי הכנסות, גם אם לא דווחו, אך הדיווח לפקיד השומה על פי סעיף 144א יוודא כי על הכנסות אלה ישולם המס לאחר הגשת התובענה".
♦ מסכם ביהמ"ש וכותב: "סבורני שבימים אלו של מחאה חברתית ושל ניסיון לצמצם את יוקר המחייה המוטל על כלל אזרחי המדינה – בין היתר כתוצאה מהמסים העקיפים הגבוהים שבישראל – מן הראוי לבדוק דרכים להביא לתשלום מס ישיר אמיתי בכדי להפחית מהעומס העקיף הנ"ל".
יצויין, כי בסיום פסק הדין נכתב :
" מתבקשמנהלבתימשפטלשקולהאםלאמןהראוילהעבירלמחוקקהערותיי... בכדילהפוךאתהוראותסעיף 144א לאפקטיבית, כך שקיום הוראותיויהווהתנאי להגשתתביעתנזיקיןודרישת פיצויבגיןראשנזקשלהפסדהשתכרותלעבר ו/או לעתיד".
♦לאור האמור לעיל, נראה, כי כוונת ביהמ"ש "להחיות" את אותה "אות מתה" – סעיף 144א לפקודה, וליישמו בכל מקרה של תביעת נזיקין המעלה חשד להכנסה "שחורה" (כלשון ביהמ"ש).
לפיכך, מי שהפיק הכנסה ולא דיווח עליה, שישקול לפני שהוא תובע תביעה המבוססת על הכנסה זו... אחרת, יתכן שייצא (פיצוי) שכרו בהפסדו.
