♦מדובר בעתירה למתן צווים על תנאי כנגד החלטת מנהלת מרכז ההשקעות (להלן: "המשיבה 3") לבטל למפרע כתב אישור מענק לחברת קל גן (להלן:"העותרת"); כנגד המלצתה של ועדת הערר הפועלת מכוח החוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט-1959 (להלן: "המשיבה 4") לאשר את הביטול; נתבקשו גם צווי ביניים. חברת קל גן נוסדה כחברה בבעלות פרטית אשר ביקשה להרחיב פעילותה ולהתחיל לייצר בעצמה את מוצריה. כחלק מהליך גיוס ההון הגישה למרכז ההשקעות בקשה לקבלת מעמד של מפעל מאושר לפי החוק, המקנה לה זכאות לקבלת מענקים בגין השקעותיה בהקמת המפעל, ובהמשך - להטבות מס.
♦לטענת העוררת, בערר הראשון, האחריות למצבה העסקי הכושל היא של מרכז ההשקעות, שכן בעקבות העיכוב בהעברת המענק הראשון והאשמות שווא של השמאי, נקלעה לקשיים שגרמו לאי-עמידתה בתנאי האישור. כן נטען, כי מרכז ההשקעות התנער מאישור המעבר לדולב (שנתבקש מהמשיבים לאחר שהעותרת סבלה מקשיים עסקיים). בנוסף נטען, כי פרוטוקול הישיבה של ועדת הערר זהה לחוות הדעת של מחלקת הביקורת, ונראה כי לא נערך דיון ממשי בעניינה של קל גן; פרטי הישיבה אינם מופיעים בפרוטוקול; נשללה מקל גן זכות טיעון, ולא ניתן לה פרוטוקול הישיבה חרף בקשותיה. תגובת המשיבים, העיכוב בהעברת המענק היה מוצדק. החברה הפרה את כתב האישור במספר פנים נוספים, ובין היתר לא עמדה בתכנית השיווק לחו"ל. מכלול הפרות אלה מנוגד הן לחוק, הן לכתב האישור, והדבר מצדיק ואף מחייב את ביטולו למפרע. העיקולים והשעבודים הוטלו כמתחייב מן החוק ומכתב האישור; עם זאת, הסכימו שלא לבצע דיספוזיציות בנכסים המשועבדים עד לסיום ההליכים במסגרת העתירה. בערר השני, בו נישנו מרבית הטענות, והוסף כי יש לראות את כישלונה של החברה כעסקי גרידא, ואין לדרוש את החזרת המענקים. ביום 11.3.09 דנה ועדת הערר בערר ודחתה אותו. ביום 27.7.09 אושרה ההחלטה על ידי שני השרים. בהודעתה לבית משפט זה מיום 29.3.09, ביקשה החברה לבטל את החלטתה השנייה של ועדת הערר משום פגמים שנפלו בהליכי קבלתה. נטען, כי במעמד הדיון בערר יצר מרכז ההשקעות מצג שגוי מבלי שניתן לה להשמיע את עמדתה. נטענו פגמים נוספים, שעיקרם דיון הועדה בהרכב חסר; פרוטוקול הישיבה זהה בחלקו לחוות הדעת של מחלקת הביקורת; ופרטי הישיבה אינם מופיעים בפרוטוקול. בדיון ביום 24.5.10 ניתן צו על תנאי למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבוטלו החלטותיהם של המנהלה, ועדת הערר והשרים, המורות על ביטול האישור ועל החזרת המענקים. ®בתגובת המשיבים, חזרו הם על אי-עמידתה המתמשכת של העותרת בתנאי כתב האישור באשר לתכנית השיווק, למחזורים כספיים ולמספר עובדים; נטען לחוסר בהירות במבנה הבעלות; הועלו הסתייגויותיה של רואת החשבון; ונזכר האיחור בהגשת דוח הביצוע הסופי. אשר לשמיעת החברה הוטעם, כי החוק מחייב ערר בכתב, וממילא במרוצת השנים נשמעו ונענו בחיוב בקשותיה השונות לשינויים בהחזקות, למיקום המפעל ודרך הפעלתו, למועדי סיום תכנית ההשקעות ולהיקפה. לעניין החזרת המענקים, נאמר כי אין לראות בהתנהלותה של החברה כישלון עסקי בלבד, בין היתר נוכח השכרת הציוד לדולב תוך יצירת מצג של חברה עצמאית, וכן משום שהתנהלותה אינה תואמת את תכלית החוק – קרי, לעודד פעילות יצרנית, ייצוא בהיקף משמעותי והעסקת עובדים.
בית משפט העליון בשבתו כבג"צ- כב' הש' א' רובינשטיין, א' חיות, ע' פוגלמן:
♦נקודת המוצא של ביהמ"ש היא, כי בבחינת סבירותן של החלטות מנהליות, אין ביהמ"ש שם שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת. בחינה זו היא משפטית, ואינה כוללת את תבונתה של ההחלטה, כי אם את סבירותה. בחינת סבירות ההחלטה קשורה בטבורה לשיקול הדעת הנתון לרשות. ככל שהיקפו רחב יותר, מגוון האפשרויות העומדות בפני הרשות גדול יותר, ומתחם סבירות ההחלטה רחב יותר. אשר להחזרת המענקים – כאמור – מדובר בהחלטה שהיא לב ליבו של שיקול דעת המנהלה. יתרה מכך, כפי שעולה מן החוק במקרים מסוימים החזרת המענקים מתחייבת ואינה עניין שבשיקול הדעת. ביהמ"ש סבור כי ההחלטה על ביטול האישור למפרע נתקבלה על יסוד שיקולים מקצועיים לגיטימיים ואינה חורגת ממתחם הסבירות. במכלול הנסיבות ונוכח הוראת סעיף 25 לחוק עידוד השקעות הון, אין באי זימונה של העוררת כדי להביא לבטלות הליך הערר. העותרת, עם שהשקיעה גם כספים משלה, קנתה ללא ספק במעשיה שלה את החזרת הגלגל לאחור וביטול האישור, ואין לה להלין אלא על עצמה, כפי שמעידה ההשתלשלות. המנהלה הלכה לקראתה צעד ועוד, צעד עד שנלאתה. גם ככל שהמדובר בהחזר הכספים, עם שהנושא אינו פשוט לחלוטין, נוכח תולדותיו ועמדות שונות שבוטאו על ידי מרכז ההשקעות, בשורה התחתונה נראה כי אין מנוס ממנו.
תוצאה:
♦העתירה נדחית.
ניתן ביום 29.12.2011
ב"כ העותרת: עו"ד אלון שימל
ב"כ המשיבים: עו"ד רועי-אביחי שויקה
