♦ העורר פנה לוועדה בבקשה לזמן את הצדדים ולבחון את השומה אם היא בין הצדדים הנכונים, אם היא חוקית ואם תוכנה ראוי?. מעיון בכתב הערר ניתן להבין כי טענתו של העורר היא שהוא הבעלים של הנכס. טענתו של העורר לזכויות בנכס מתבססת על כך, שהמשיב הכיר בזכותו של אלי אילון בנכס, וכי העורר רכש מאותו אלי אילון את זכויותיו בנכס עוד בשנת 1986.
ועדת הערר שליד בימ"ש המחוזי בי-ם - בפני כב הש' משה רביד; משה יצחקי, שמאי; ליאור דוידאי, עו"ד:
♦ בהחלטה שנתנה ביום 25.10.2011 מפנה השופט את העורר לשני פסקי דין שבהם נדחתה טענת הבעלות של העורר בנכס. העורר מתעלם מפסקי דין ששללו את טענתו לבעלות על הנכס, בין היתר, ע"א 6810/99 מקמילאן יעקב נ' מקמילאן ומס שבח מקרקעין, (לא פורסם -19.6.2001) הערעור של יעקב מקמילאן התקבל תוך קביעה שבפסקי דין קודמים הוכר האח של העורר, יעקב מקמילאן, כבעלים של הנכס. עוד נאמר בהחלטה, כי אין זה בסמכותו של המשיב או של ועדת הערר לדון בזכויות קנייניות. סמכותו של המשיב היא להוציא הודעת שומה ועל הוועדה לדון בערר על השומה. יצוין, כי בערר טוען העורר כי הוא עורר על שומה שלא ראה ולא היה צד לה ועל כך הביעה ועדת הערר את תמיהתה. ביום 18.11.2011 הגיב העורר וביקש מהוועדה כי אם יש למחוק את הערר, אזי שתורה להעבירו לבית משפט מוסמך, על פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בהחלטה שנתנה באותו יום ציינה הועדה, כי אין לוועדה סמכות להעביר את הערר לבית משפט מוסמך: "כפי שנרמז לעורר, לכאורה, למנהל מיסוי מקרקעין אין סמכות להכריע בזכויות במקרקעין ואם למנהל, אין סמכות כזו, קל וחומר שלוועדה, שהיא וועדת ערר, אין סמכות כזו. הסמכות נתונה לבתי המשפט הכללים, בהתאם לסעד הנדרש".
♦כעולה מתגובת המשיב, יש למחוק את הערר על הסף מטעמים אלה: ראשית, העורר לא היה צד להליך בפני המשיב, ולכן אינו רשאי לערור על השומה. שנית, המשיב אינו מוסמך לדון בזכויות קנייניות. צודק המשיב בטענותיו המשפטיות, כפי שגם רמזה הוועדה בהחלטות קודמות. לפיכך יש לדחות את הערר מחוסר סמכות. פרק שביעי לחוק דורש ממי שמוכר או קונה זכות במקרקעין או עושה פעולה באיגוד מקרקעין למסור הצהרות למשיב, תוך פרקי זמן שנקבעו בחוק.
סעיף 87 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן – "החוק") קובע:
"(א) היה אדם חולק על השומה רשאי הוא לבקש מהמנהל, בהודעת השגה, בכתב, לחזור ולעיין ולשנות את השומה; בקשה כאמור תפרש את הנימוקים להשגה על השומה, את סכום המס הנובע מהם ואת דרך חישובו (להלן – סכום המס שאינו שנוי במחלוקת), ותוגש בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לו הודעת השומה".
סעיף 88 לחוק קובע:
"הרואה עצמו מקופח בהחלטת המנהל רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו ההחלטה, לערור עליה לפני ועדת ערר, ובין היתר לערור על כל החלטה של המנהל בהשתמשו בשיקול הדעת הניתן לו בחוק זה".
במילים אחרות: רק מי שנפגע מהשומה וחולק עליה יש לו אינטרס ורשאי להגיש עליה השגה. העורר חולק על הקביעה מי הבעלים של הנכס ולא על השומה עצמה. נוסיף כי השומה נערכה בין מי שהיו צדדים לעסקה. אין זה מתפקידו של המשיב לחקור ולדרוש בשאלה מי הבעלים של נכס שנמכר. כאשר מתעורר סכסוך כאמור, שהמשיב מודע לו, יופנו הצדדים לבית המשפט המוסמך שיכריע בשאלת הבעלות. יתרה מזו, עסקאות אלה הן סודיות ולא ניתן למסור מידע עליהן לצד שלישי ומיוחד לא את זהות המתקשרים בעסקה (סעיפים 105-105א לחוק).
♦ ועדת הערר קבעה, כי אין בקביעת השומה, קביעה מי הבעלים של הנכס, שאלה שאינה בסמכות המשיב וממילא לא בסמכות הוועדה. סמכות המשיב לקבוע שומות וסמכות הוועדה לבחון את השומות. הא ותו לא. אין למשיב וממילא לא לוועדה הסמכות להכריע בשאלת הבעלות בנכס. אם העורר סבור שהוא הבעלים של הנכס יתכבד ויגיש תביעה לבית המשפט המוסמך. לאור האמור לעיל, דין הערר להידחות.
תוצאה:
♦הערר נדחה.
ניתן ביום 3.1.2012
ב"כ הצדדים: לא צויין
