הנחיית היועמ"ש היא פרי יוזמה של משרד המשפטים, וגובשה במסגרת עבודת מטה רחבת היקף שערכו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי) וצוותה.מטרת ההנחיה היא להנחות את הרשויות כיצד להפעיל שיקול דעת בהשתמשן בסמכויות הגביה המוענקות להן בפקודת המסים (גביה), ובפרט בכל הנוגע להימנעות משיהוי בפעולות הגביה, וזאת על מנת לתמרץ את הרשויות לפעול בנמרצות לשם גביית חובות וקנסות.
הנחיית היועמ"ש מתווה הסדר מקיף וכולל לעניין כלל ההיבטים של הליכי הגביה המינהליים, ועיקריה:
♦ תחולת ההנחיה – ההנחיה חלה על כלל החובות הנגבים באמצעות פקודת המסים (גביה), למעט:קנסות פליליים , קנסות פליליים ועיצומים כספיים הנגבים באמצעות רשות האכיפה והגביה, לפי חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ; חובות למוסד לביטוח לאומי.
♦ איסור שיהוי – העיקרון הינו שרשות אינה רשאית להשתהות בגביית חוב, ועליה לפעול לשם גביית החוב ללא דיחוי. ככלל, הרשות תיחשב כמשתהה אם לא נקטה בהליכי גביה במשך תקופה של שלוש שנים מהיום שבו הייתה רשאית לפתוח בהליכים. במקביל, ההנחיה מגדירה נסיבות שבהן ניתן לחרוג מהתקופה האמורה, וכן נסיבות המצדיקות השעיה או הקפאה של הליכי הגביה.
♦ הוראות מיוחדות לגבי כלי הגביה ומידתיות הפעלתם.
♦ תחולת הנחיה על חובות תלויים – תחילתה של ההנחיה שישה חודשים מיום פרסומה, אך לגבי חובות קיימים שטרם התיישנו, תישלח הודעת הדרישה הראשונה לפי הפקודה, בתוך שנתיים מיום תחילתה של ההנחיה. לאחר מכן, הרשות תמשיך לנהוג לפי הוראות ההנחיה.
