דוקטרינת גיבוש תכלית החקיקה (לפחות בתחום דיני המס) ספגה ביום 7.3.2012 מהלומה נוספת, בבית המשפט העליון.
מדובר בהחלטתו של השופט רובינשטיין, בעניין גזית החזקות בע"מ (ע"א 8876/09) שביטלה את ההחלטה שניתנה בערכאה הקודמת, ביום 15.9.2009, ע"י השופט אלטוביה.
♦חברת גזית החזקות בע"מ (להלן: "החברה") הוקמה בשנת 1993 ובאותה שנה רכשה "מניות שליטה" בחברת מ.ג.ן משאבי גז ונפט בע"מ, אשר מניותיה נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל-אביב.
בשנת 1993 לא יישמה החברה את הוראות חוק התיאומים בשל אינפלציה, התשמ"ה - 1985 (להלן: "החוק").
בשנת 1994, בה מכרה החברה חלק קטן, באופן יחסי, ממניות השליטה יישמה החברה באופן חד-פעמי את הוראות החוק, וכתוצאה מכך דווחה על הפסד הון רעיוני (הפרש ריאלי, בלשון החוק), בשל ירידת הערך היחסית בשווין של מניות השליטה, לעומת שווי השוק שלהן ביום 31.12.1993.
הפסד זה, שהגיע לסכום של כ-22.5 מיליוני ש"ח, נכלל גם בדוחות המס של החברה, לשנים 1995 עד 1998.
משנת 1995 ואילך חדלה החברה ליישם את הוראות החוק, אך בשנת 1999 חויבה להחיל על עצמה את הוראות החוק, בהיותה חברת בת של חברת גזית ישראל בע"מ, כתוצאה מכניסתו לתוקף של תיקון 11 לחוק.
בשנים 1999 עד 2001 דווחה החברה על רווחים ריאליים ממכירת ניירות ערך, בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק, וביקשה לקזז את ההפרש הריאלי, כפי שדווחה עליו בשנת 1995.
♦ בית המשפט המחוזי דחה את ערעור החברה וקבע כי העברת ההפסד הרעיוני משנת 1995 לשנים 1999 ואילך, תיצור מערכת הגנה כפולה, שמנוגדת לתכלית החוק.
בכך נתקבלה עמדת פקיד השומה, שטען כי בשנות המס 1995 עד 1998 בחרה החברה שלא להחיל על עצמה את הוראות החוק, ולכן לא יחול עליה מנגנון
העברת ההפסדים הרעיוניים מניירות ערך, שהינו יציר כפיו של החוק.
♦ בעקבות פסק הדין, שניתן בשנת 2009 בבית המשפט המחוזי, פרסמנו בשעתו רשימה בשם "הגינות בדיני המס?", בה הערנו שהכרעת בית המשפט נראית בנסיבות המקרה הגיונית וצודקת, כשלעצמה, אך יש לדעת כי החברה פעלה במסגרת החוק, והדרך בה בחרה (יישום לסירוגין של הוראות החוק) הותרה במפורש על ידי המחוקק שלא ראה לנכון לשלול את הנאת המס, שעשויה להיות כרוכה בכך.
בנוסף לכך, הפנינו באותה רשימה את תשומת הלב לעובדה שכבר בשנת 1998 פרסמנו בעיתון "גלובס" רשימה בשם "יישום לסירוגין של הוראות סעיף 6 לחוק התיאומים", בה הסברנו את השלכות המצב הבלתי רצוי הזה, אך רשות המיסים בישראל לא הרימה את הכפפה ודבר לא נעשה.
בהחלטתו מיום 7.3.2012 ביטל עתה השופט רובינשטיין, כאמור, את החלטתו של השופט אלטוביה והבהיר, שלא מצא בסיס לשלילת עמדתה של החברה בהוראות החוק, לרבות בהוראות המעבר והוראות נוספות שנכללו בתיקון 11 לחוק.
♦בית המשפט היה מודע לאפשרות שהמערערת תהנה, מן הסתם, מהטבת מס מהותית, בהשוואה למצבה (ההיפותטי) אילו בחרה ליישם את הוראות החוק ברציפות, אך אמר דברים ברורים אלה:
"...אף אם מטרת המחוקק הייתה למנוע מנישומים כניסה ויציאה מן החוק לפי נוחיותם ותועלתם הכלכלית, במעין "תכנית כבקשתך" כאמור – או בלשון הפייטן בפיוטי ליל הכיפורים "כי הנה כחומר ביד היוצר, ברצותו מרחיב וברצותו מקצר" – ואף אם התנהלות המערערת באה בגדרים אלה, עדיין נדרשת אסמכתא לכך שהמחוקק ביקש לשנות לרעה את מצבם של מי שהיה בידם הפסד בר קיזוז..."
♦ בכך אותת בית המשפט העליון, כפי הנראה, על מהפך בנושא גיבוש תכלית החקיקה (לפחות בתחום דיני המס), שכתוצאה ממנו עשויים מעתה הנישומים לצאת נשכרים, ככל שהדבר נוגע לתכנון המס, אך בה בשעה ספק אם יזכו להבא לקבל סיוע בבית המשפט, לכשייגרמו להם עיוותי מס בשל הוראת חוק המחמירה עמם יתר על המידה.
