♦ מדובר בערעור על שומות מס הכנסה שהוצאו למערערת על ידי המשיב לשנים 2008-2000. המחלוקת הנטושה בין הצדדים עוסקת אך ורק בזכותה של המערערת ליהנות מהקלות המס וההנחות הניתנות על פי דין לתושבי נהרייה. המערערת, רווקה, ילידת 1961, נולדה וגדלה בצעירותה בנהרייה. עם סיום לימודיה ובעבור השנים עבדה המערערת כרוקחת בבתי מרקחת שונים בערים שונות: פתח תקווה, חיפה, קריית אתא, קיבוץ עין המפרץ ולבסוף כרוקחת ברשת שופרסל בע"מ. עבודה אשר דרשה ממנה לבקר בסניפי הרשת בכל רחבי הארץ והיא נמצאת לעיתים קרובות בדרכים. בשנים 2004-2000 הצהירה המערערת כי הינה תושבת העיר נהרייה, ודרשה הנחה באמצעות מעבידה. בשנים 2005, 2006 לא דרשה המערערת הנחה באמצעות מעבידה ורק בשלב מאוחר יותר הגישה דו"חות ובקשה החזר מס מהנימוק כי הינה זכאית להנחות כתושבת נהרייה. לאחר אלו נדרשה המערערת להגיש דוחות גם לשנים 2007, 2008. גם בדוחות אלו דרשה המערערת לקבל הנחה כתושבת נהרייה. אין חולק כי בשנים הרלבנטיות לערעור, החזיקה המערערת גם דירות אותן שכרה. עד שנת 2005 החזיקה המערערת דירה שכורה ברחוב הנרקיסים 22, קרית ביאליק. מחודש מרץ 2005 שכרה המערערת דירה של 2.5 חדרים ביהוד. לגבי השומה שהוצאה לשנת 2000 העלתה המערערת גם את הטענה כי בשל חלוף המועד לא היה המשיב רשאי לדרוש ממנה להגיש דו"ח. לטענה אחרונה זו הסכים המשיב בסיכומי טענותיו ועל כן הסכים כי הערעור לגבי שנת 2000 יתקבל. נותר אם כך לדון רק בטענות ביחס לשנים 2001- 2008.
♦ לטענת המערערת, היא התגוררה בכל השנים האמורות בבית הוריה בנהרייה. היא החזיקה את הדירות האמורות בשל צרכי העבודה, אולם המשיכה להתגורר גם בדירת הוריה בנהרייה. מכל מקום, כך לטענתה, מרכז חייה נותר בכל השנים האמורות בנהרייה.
♦ לטענת המשיב, אין לקבל טענות המערערת ועל כן פקיד השומה הוציא לה שומות לכל השנים משנת 2000-2008. בשומות אלו נדרשה המערערת לשלם את המס המגיע בשל הכנסותיה ללא ההנחה הניתנת לתושבי נהרייה.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה - כב' השופט רון סוקול:
♦ ביהמ"ש מדגיש, כי "זיקת המגורים" הנדרשת לשם קביעת תושבות מורכבת לא רק ממבחן פיזי אלא גם ממבחן סובייקטיבי. בית המשפט הנכבד מוסיף כי איתור מרכז חייו של אדם אינו מבוסס רק על בירור עובדתי, אלא נדרשת גם קביעה נורמטיבית אילו זיקות יוצרות את מרכז חייו של הנישום. גם באיתור מרכז חייו של אדם מקובל לעשות שימוש במבחן כפול, אובייקטיבי-פיזי וסובייקטיבי.
♦ המבחן האובייקטיבי מתחקה אחר הזיקות הפיזיות של האדם למקום מסוים. זיקות אלו יכללו את מקום מגוריו העיקרי; מקום מגורי בני משפחתו; מקום עבודתו או מקום הפקת הכנסותיו; מקום הימצאם של עיקר נכסיו או לכל הפחות של נכסיו החשובים; המקום שבו הוא נוהג לבצע את קניותיו; המקום בו הוא מעורב בחיי הקהילה; מקום חינוך ילדיו; מקום המצאות בן זוגו וכו'.
♦ המבחן הסובייקטיבי מתחקה אחר הזיקות הנפשיות של הנישום, כמו המקום שבו הוא מרגיש "בבית"; המקום שבו הוא מתכנן את המשך חייו; מקום אליו הוא מרגיש שייכות; הסיבות להימצאות הנישום במקום וכו'. בית המשפט מוסיף, כי אין משקל המבחנים זהה וכי המבחן המכריע הינו מציאות החיים, כפי שהתרחשה הלכה למעשה. משמע, כאשר מירב הזיקות האובייקטיביות מצביעות על מקום מגורים מסוים, לא יהיה די במבחן הסובייקטיבי, דהיינו ברצונו הסובייקטיבי של הנישום, כדי לשנות את הקביעה ביחס למרכז חייו. לפי ביהמ"ש, המערערת לא השכילה להוכיח, כי היתה תושבת העיר נהריה באלו מהשנים שבמחלוקת. כן לא הוכח, כי מקום מגוריה הקבוע היה בנהריה ולא הוכח כי נהריה שימשה כמרכז חייה. לטענה כי הדירות בקרית ביאליק וביהוד שימשו את המערערת למגורים ארעיים בשל צרכי עבודה וכי היא המשיכה לגור בנהרייה אין בסיס בראיות. המערערת לא השכילה להביא גם כל עדות אחרת להצביע על מגורים בנהרייה. כל העדים שזומנו על ידה והכירו אותה בשנים הרלבנטיות סיפרו כי נפגשו איתה במקומות אחרים. גם המערערת עצמה לא סברה בזמן אמת, כי היא תושבת נהרייה. סמנים נוספים ניתן למצוא בכך שהמערערת הייתה רשומה בספר הטלפונים, בשנים 2003 ואילך כתושבת קרית ביאליק, והיא שילמה את כל חיובי הארנונה עבור הדירות שהחזיקה. מכל האמור קבע בית המשפט הנכבד כי המערערת לא עומדת בתנאים המזכים בתקנות ההנחות לגבי השנים 2003-2001 ולא עומדת בתנאים המזכים על פי סעיף 11 לפקודת מס הכנסה. בית המשפט קיבל בהסכמה את הערעור לגבי שנת 2000 ודוחה את הערעורים לגבי כל שנות המס 2001-2008. בהתאם לכך בוטלה השומה שהוצאה בצו לשנת 2000.
תוצאה:
♦הערעור נדחה ברובו.
ניתן ביום 06.03.2012
ב"כ המערערת: עוה"ד אביזמל אבי
ב"כ המשיב: עוה"ד רונית ליפשיץ
