♦ ביום 2.12.2007 מכרה עוררת 1 34% מהמקרקעין הידועים כחלקה 67 בגוש 7226 (להלן: "חלקה 67") באותו מועד מכרה עוררת 2 20% מחלקה 67 ו' 14% מחלקה 66 בגוש 7226 (להלן: "חלקה 66") . הזכויות בחלקה 67 נרכשו ע"י אימן של העוררות ביום 21.6.1987 וביום 20.8.2007 העבירה אמן של העוררות לעוררות זכויות אלה ללא תמורה. ביום 28.11.2006 רכשה עוררת 2 את הזכויות בחלקה 66. בהסכם המכר מיום 2.12.2007 (להלן: "ההסכם") צוין, כי חלקות 66 ו' 67 אינן מאוחדות למגרש אחד אך עתיד להיבנות עליהן בניין אחד. עוד צוין בהסכם, כי קיים הסכם שיתוף על חלקות אלה לפיו תיוחדנה לעוררות ארבע דירות שלמות מתוך כלל הדירות שיבנו על החלקות. כמו כן צוין, כי זכויותיהם של העוררות במגרש המאוחד הוא 56.24%.
המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים הינן כדלקמן:
ייחוס הממכר – האם יש לחשב את עלות הנכס שנמכר עפ"י החלק היחסי מכלל המגרש או שמא ניתן לחשבו מכל חלקה בנפרד.
פריסת מס שבח – האם ניתן להיכנס לנעלי המוריש גם בעניין פריסת השבח מכוח סעיף 48א(ה)(1) לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק"), כלומר, האם תקופת האחזקה של המוריש תחשב כתקופת אחזקה של היורש לצורך חישוב תקופת פריסת השבח.
♦טענות העוררות – עוררת 2 טענה, כי היא רשאית לדווח על מכירת כל חלקה 66 ומכירת חלק מזכויותיה בחלקה 67 מאחר וחלקות אלה אינן מאוחדות ולפיכך היא רשאית לקבוע באופן ספציפי אלו חלקות היא מכרה ו/או אלו חלקים מתוכן. לעניין פריסת השבח, טענו העוררות, כי הן רשאיות להיכנס לנעלי המוריש גם לעניין תקופת האחזקה ולפיכך הן רשאיות ליהנות מפריסת השבח על פני 4 שנים וזאת עפ"י עקרון רציפות המס.
♦המשיב קבע: לעניין ייחוס הממכר, כי יש לייחס לממכר חלק יחסי מהזכויות במגרש המאוחד ולא מכל חלקה בנפרד וזאת בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק מיסוי מקרקעין העוסק בשווי רכישה במכירת חלק בלתי מסוים. המשיב אף קבע, כי הסכם השיתוף מהווה למעשה הסכם חלוקה קבוע ולפיכך יש להתייחס לחלקות כמאוחדות על אף שטרם נרשמו אצל רשם המקרקעין ככאלה, כלומר, יש לחשב את שווי הרכישה מהזכויות במגרש המאוחד ולא מכל חלקה בנפרד. לעניין פריסת השבח, המשיב קבע, כי תקופת הבעלות בנכס נקבעת עפ"י סעיף 48 לחוק ובו הגדרה מיוחדת וספציפית לעניין זה כך שהמחוקק בחר שלא להקל בעניין הפריסה על נכסים שהתקבלו ללא תמורה.
ועדת הערר בת"א – כבוד השופטת (בדימ') רות שטרסברג אליעזר, עו"ד דן מרגליות,חבר, צבי פרידמן, חבר:
♦ לעניין ייחוס הממכר, הועדה קבעה, כי דין הערר להידחות, הועדה סברה, כי הדין הרלוונטי לנושא זה בא לידי ביטוי בסעיף 22 לחוק שכותרתו "שווי הרכישה במכירת חלק בלתי מסוים", כמו כן, רלוונטיות נוספת יש לדין החל על "הסכמי שיתוף במקרקעין", סעיף 27 לחוק המקרקעין קובע, כי מקרקעין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם. במקרה דנן אף אוזכר הסכם שיתוף מיום 9.1.2007 וכן טבלת איזון לחלקות 66 ו- 67 שנערכה ע"י שמאי וצורפה להסכם מכר מיום 2.12.2007. אומנם צודקות העוררות, כי לא בוצע איחוד חלקות, אך בחינת כל הוראות הסכם השיתוף מעלה, כי מדובר בהסכם חלוקה קבוע ולא זמני המחלק את הבניין שייבנה על החלקות המאוחדות בעתיד בין יחידי הסכם השיתוף ולפיכך ייחוס העלות לממכר תעשה עפ"י חלקים בלתי מסוים מהמגרש המאוחד ולא מהחלקות הספציפיות, כפי שטענה עוררת 2.
♦ לעניין פריסת השבח, בעניין זה הועדה קבעה, כי דין הערר להתקבל, הועדה מצאה, כי מקבל המתנה מתחייב במס שבח גם בגין תקופת צמיחת השבח שהיה אצל נותן המתנה ומאחר ולשון החוק "סובלת" גם פירוש שיתמוך בתכלית החקיקה, הרי שיש להעדיף פירוש זה על פני פירושים אחרים ולפיכך לאפשר לעוררות פריסת המס עפ"י שנות האחזקה בנכס ע"י המוריש.
♦עוד בעניין פריסת השבח יצוין, כי החבר, עו"ד דן מרגליות נותר בדעת מיעוט בכך שסבר, כי דין הערר להדחות בעניין פריסת השבח . עו"ד מרגליות טען, כי טענת ב"כ העוררות בעניין עיקרון רציפות המס אכן משובבת עין, אך היא מתעלמת מלשונו החד משמעית של החוק כמפורט בהגדרת "תקופת הבעלות בנכס". עקרון רציפות המס לא יכול להועיל לעוררות כיוון שאין מחלוקת עליו. עו"ד מרגליות סבור, כי אין מנוס מהקביעה שמקבל המתנה אינו נכנס בנעלי נותן המתנה לצורך הפריסה .
תוצאה:
♦ הערעורים התקבלו חלקית.
ניתן ביום 14.2.2012
ב"כ העוררות: עו"ד שי עינת
ב"כ המשיב: עו"ד אריק ליס, פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)
