מיסוי תווי שי לחג /
לרגל החג הבא עלינו לטובה ולשמחה, עובדים מקבלים ממעבידם מתנה / שי לחג.
מתנה לחג יכולה להיות הן בכסף והן בשווה כסף כדוגמת תווי קניה, סלסלת מתנות וכיו"ב.
בהתאם להוראות סעיף 2(2)(א)לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א 1961 (להלן: "הפקודה"), יוטל מס על: "השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו;..."
הסעיף קובע, כי יש למסות כל טובת הנאה שמקבל העובד ממעבידו. "כל טובת הנאה" כמובן כולל בתוכו גם מתנות לחגים וכו', שנחשבת בידי העובד כהכנסת עבודה והעובד חייב לשלם עליה את המס לפי שוויה של טובת ההנאה בידיו.
כלומר, את המתנה שקיבל העובד לחג, אותה המתנה שנחשבת לטובת הנאה בידיו כלשון סעיף 2(2) לפקודה, תיזקף, תיתווסף לשכרו של העובד בדרך של תוספת שווי המתנה כאמור לשכרו של העובד, והעובד ישלם את המס בגין אותה שווי המתנה שקבל לחג.
את תוספת טובת ההנאה כאמור, יכול המעביד להוסיף, לצורך חישוב המס של העובד באחת משני האופנים הבאים:
תוספת לשכרו של העובד בברוטו: תוספת בברוטו פירושה, כי את המס שיש לשלם בגין שווי טובת ההנאה- שווי המתנה שקיבל העובד, משלם העובד מכיסו.
תוספת לשכרו של העובד בנטו: תוספת בנטו פירושה, כי את המס שיש לשלם בגין טובת ההנאה- שווי המתנה שקיבל העובד, משלם המעביד.
במקביל לעובד, יצויין, כי מבחינת המעביד - המתנה שניתנה לעובד מהווה הוצאה מוכרת לצורכי מס.
עוד נציין, כי כאשר המעביד נותן לעובדו תווי קניה כמתנה לחג, הוצאה זו מוכרת לצורכי מס לכאורה פעמים בידי המעביד: בפעם הראשונה הוצאה זו מוכרת ע"י חשבונית הקניה של תווי הקניה; בפעם השניה הוצאה זו מוכרת דרך תלוש השכר של העובד.
לאור האמור נראה, כי מעבידים המעוניינים לתת מתנות לעובדיהם, כדאי יהיה להם לתת לעובדים תווי קניה או כל מתנה אחרת ובכך "לזכות" בהוצאה כפולה, מאשר לתת לעובדים כסף ובכך להנות רק מהוצאה אחת דרך תלוש השכר של העובדים כהוצאות משכורת
