♦ בשנת 1966 שכרו עליזה (להלן: "המערערת") ובעלה המנוח חנות בעיר לוד בה הפעילו קיוסק (להלן: "העסק"). בשנת 1986 נפטר בעלה של עליזה ומאז מנוהל העסק על ידי עליזה אשר דיווחה על הכנסותיה מהעסק בהתאם להוראות סעיף 2 (1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"). בסמוך לשנת 1995 הורע מצבה הבריאותי של עליזה, היא נזקקה לטיפולים רפואיים ומעורבותה בפעילות החנות הצטמצמה. ביום 29.5.1995 הוכרה המערערת כנכה בשיעור 90.03% לצמיתות לצרכי הפקודה, ובהתאם דיווחה עליזה על הכנסותיה מהעסק כהכנסות פטורות ממס לפי הוראות סעיף 9 (5) (א) לפקודה. הערעור המדובר הינו על קביעת המשיב שלא לפטור הכנסות המערערת ממס. לטענת המשיב, מביקורת שערך המשיב בעסקה של המערערת התברר כי העסק מופעל על-ידי בנה של המערערת אשר עובד בחנות כשכיר. כמו כן, המערערת כמעט ואינה נוכחת בעסק בשנות המס שבערעור.
♦ לטענת המערערת, בסמוך לשנת 1995 התדרדר מצבה הבריאותי של המערערת ובשנים 2000 – 2003 הצטמצמה נוכחותה בעסק לשעה אחת ביום עקב התדרדרות במצבה הבריאותי. בתקופה זו העסיקה המערערת שני עובדים בעסק בהם בנה רונן (להלן: "רונן"). בתקופה זו השתתפה המערערת בקורסי הדרכה שערכו מפעל הפיס והטוטו והתעדכנה בחידושים בהפעלת תחנות הטוטו ומפעל הפיס. המערערת הייתה מעורבת בכל ההתקשרויות עם ספקים והיא החתומה על ההסכמים מול הספקים. המערערת היא בעלת הזיכיון מטעם מפעל הפיס והיא אשר המציאה למפעל הפיס ערבות על סך 20,000 ש"ח כל שנה. כך אף ביחס לקשר עם הטוטו. בתקופה הרלוונטית הפקידה המערערת את ההכנסות מהעסק בחשבון הבנק שלה ושילמה לספקים מחשבון הבנק שלה באמצעות שיקים בחתימתה ובכך נטלה על עצמה את הסיכויים והסיכונים שבהפעלת העסק. בכך, למעשה מתקיימת דרישת היגיעה האישית, הקבועה בסעיף 9 (5) (א) לפקודה, ועל כן זכאית עליזה לפטור מכוח הסעיף האמור. המערערת מוסיפה כי נוכח תיקון הגדרת המונח "הכנסה מיגיעה אישית" בסעיף 1 לפקודה באופן שנוספה חלופה מס' (7), לפיה הכנסה מהשכרת נכס אשר במשך 10 שנים לפחות לפני השכרתו שימש את המשכיר להפקת הכנסה מיגיעה אישית מעסק או ממשלח יד תהווה אף היא הכנסה מיגיעה אישית, יש לפרש את המונח יגיעה אישית באופן רחב ולקבוע כי מקום שהמחוקק ראה לנכון לפטור ממס, הכנסה פאסיבית מדמי שכירות, קל וחומר שהתכוון לפטור הכנסה פאסיבית מעסק שבבעלות נישום, ואין עוד לדרוש מעורבות ופעילות אינדיבידואלית של הנישום בעסק כדי לקבוע שהכנסתו מהעסק הינה "הכנסה מיגיעה אישית". על כן, טוענת המערערת, יש לראותה כמי שהכנסתה נבעה מיגיעה אישית ופטורה ממס בהתאם לקבוע בסעיף 9 (5) (א) לפקודה.
בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו בפני כב' השופט מגן אלטוביה:
♦ ביהמ"ש קבע, כי מבחן היגיעה האישית הינו מבחן כמותי ואיכותי, דהיינו כדי לקבוע האם הכנסת הנישום מהעסק נובעת מיגיעתו האישית יש לבחון את מכלול הפעילות והמעורבות של הנישום בעסק ובין היתר לבחון האם הפעולות של הנישום בעסק תרמו לצמיחת הכנסה. ביהמ"ש הנכבד הוסיף כי בהתחשב בתכליתו של סעיף 9 (5) לפקודה כפי שנקבע בפסיקה, נראה כי עמדה המערערת בנטל להוכיח כי הכנסתה מהעסק בשנים 2000 – 2003 הינה הכנסה מיגיעה אישית. מחקירותיה עולה כי בעלה המנוח היה מוגבל ורתוק לכסא גלגלים כבר בעת פתיחת העסק, וממילא נראה כי היא זו שניהלה ותפעלה את העסק מתחילתו. המערערת עבדה מול המועצה להסדר הימורים ובין השניים נחתם נערך ונחתם הסכם שבו התחייבה המערערת להפעיל תחנת טוטו בעסק והיא חבה באופן אישי בחובת נאמנות כלפי המועצה ואין לה רשות להעביר ניהול התחנה לאחר, היא הבעלים של חשבון בנק פעיל וללא הצהרותיה והסכמותיה לא הייתה המועצה מתקשרת עימה בהסכם.
♦ ביהמ"ש הנכבד מוסיף, כי בהסכם האמור נקבעו התחייבויות נוספות שנטלה על עצמה המערערת באופן אישי בקשר עם הפעלת תחנת הטוטו והיא עצמה אישרה את קבלת הציוד הדרוש להפעלת תחנת הטוטו. בנוסף לכך, מסמכים שהוצגו בפני ביהמ"ש הנכבד מלמדים כי בשנים הרלוונטיות המערערת פעלה לקיום התחייבויות העסק ולהתקשרות עם לקוחות באופן אשר תרם לצמיחת הכנסות העסק. גם לאחר הידרדרות מצבה הרפואי של המערערת ונוכחותה הצטמצמה משמעותית בעסק, פעילותה ומעורבותה בקיום התחייבויותיה וכספיות והחוזיות תרמו משמעותית לקיומו. ביהמ"ש הנכבד לא ראה מקום להידרש לטענת המערערת ביחס לפרשנות סעיף קטן (7) בהגדרת הכנסה מיגיעה אישית שבפקודה. טוב היה עושה מחוקק המס אם היה מוצא , לאור התכלית שבסעיף קטן (7) לתקן את סעיף הפטור ולהכילו גם על הכנסה שאינה בהכרח דמי שכירות אלא הכנסה הנובעת מעסק אשר הופעל בידי הנכה בעבר תקופה ארוכה ועתה בשל נכותו אינה עולה כדי יגיעה אישית.
תוצאה:
♦ הערעור נתקבל.
תאריך: 15.4.12
ב"כ המערערת: עוה"ד זיו שרון ומיכל סולומונוביץ
ב"כ המשיבים: עוה"ד יוסי טופף, פרק' מרכז
