♦ לאחר בחירתו של פרופ' פרידמן לשר המשפטים, נוצר לעם ישראל גירוי אינטלקטואלי חדש והוא – איך וכיצד יצליח השר להביא לידי מימוש את רצונו ברפורמה מקיפה במערכת המשפטית. אציין, כי נקודת ההשקפה של השר, על מצב זכויות הפרט בארץ, באה לידי ביטוי במאמרו בעיתון "ידיעות אחרונות", על כך שמדינת ישראל צועדת לקראת הפיכתה למדינת משטרה. רוב רובו של הציבור מעניק לשר תמיכה גורפת ובעיקר היה מעניין לשמוע פרקליטים בכירים בשירות המדינה לשעבר, שטענו שהמשטרה, הפרקליטות ומערכת השפיטה הפכו ל–3 הנדבכים המשולבים זה בזה והמרחק בין כתב אישום להרשעה כחוט השערה.
♦ קשה מאוד לאדם רגיל, שאיננו מלאך להיות פרקליט במשך שנים רבות שכל עיסוקו ומטרתו להרשיע את האזרח, לסגור את התיק ולעבור לתיק אחר שגם בו יש צורך להרשיע ומהר - להפוך להיות שופט "מהיום למחר", ללא תקופת צינון שתהיה מחויבת בחוק.
♦ תפקידו של השופט, רחוק כמעט אין סופית מתפקידו של תובע ויש צורך בשינוי מנטלי ורגשי עמוק, במעבר מהתביעה לשיפוט - דבר שלא קיים במדינת ישראל, ועל כן אנחנו צועדים בגאון לכוונה של מדינת משטרה. ממעמקי לבי שלוחה לפרופ' פרידמן ברכתי להצלחתו.
♦במאמרי זה, ברצוני להתמקד דווקא בתחום חשוב וקרדינלי לקיומנו, תחום שבו באופן מובנה משפטית, מעולם לא הייתה קיימת בו "חזקת החפות" והוא תחום המיסים.
♦ נזכיר לעצמנו, כי "חזקת החפות" קובעת שכל אזרח בחזקת זכאי והגון אלא אם כן הוכח על ידי המדינה על בסיס עובדות וראיות - ההיפך. בתחום המס כל אזרח הינו בחזקת "גנב" ופקיד המס הינו ה"צדיק" ובמידה וישנה אי הסכמה, הרי שהאזרח הוא זה החייב להוכיח שאיננו "גנב" - בניגוד למצב הנורמטיבי, שבו מוטלת חובת הראיה – פוזיטיבית - על המדינה.
♦ הדבר בא לידי ביטוי, כאשר האזרח מגיש דוח או הצהרה, הרי מדובר במסמך "חשוד" המקבל תוקף לאחר אישורו ע"י פקיד השומה. במידה ויש לפקיד השומה השגות על נושאים מסוימים בדוח, הרי בהיות האזרח בחזקת "גנב" והפקיד "צדיק", מוציא הפקיד שומה לפי מיטב שפיטתו והאזרח "הגנב" צריך לערער על קביעתו השרירותית של ה"צדיק" במקום שהמצב יהיה הפוך! בעשרות השנים הראשונות לקיום המדינה, כאשר השווינו את מעמדנו האזרחי "כגנבים" מול המקובל בארה"ב או במדינות נאורות אחרות, נחמנו עצמנו כי יבוא יום והמצב ישתנה וישראל הדמוקרטית תהיה ככל המדינות. התוצאה הינה שהמצב הורע ומתדרדר מדחי לדחי.
♦ לאחרונה, קיבלנו תיקון חקיקה על פיו חלה חובת דווח, כאשר נעשים תכנוני מס בתחומים המפורטים בחקיקה. עד היום הורגלנו כי המייצגים משדרים את הדוחות למחשב של רשויות המס וחוסכים זמן לפקידי המס. החל מעכשיו על הנישום גם לחסוך מפקידי המס את הצורך לחשוב לעומק, הואיל ועל הנישום מוטלת החובה לדווח על תכנון המס ואם חשבנו שבכך "סגי" טעות בידינו.
לראשונה נוקט החוק בשיטת "פרוטקשן" וקובע שאם תכנון מס שדווח, (למותר לציין, כי מדובר במהלך לגיטימי לחלוטין) והיו עליו חלוקי דעות שבסופם נקבע בהליך משפטי, כי הצדק עם הרשות הרי שהאזרח משלם בנוסף למס הרגיל, גם דמי "פרוטקשן" בשיעור של 30% (למיטב ידיעתי לראשונה בתולדות המדינה!).
♦ דר' אברהם אלתר ז"ל, במאמרו בעיתון "גלובס" מיום 11.02.2007, כתב, כי באווירה הקיימת כיום ובהתייחס לעצמאות הכמעט בלתי מוגבלת של הפקידים בשטח, נוצר מצב על פיו גורמים קיצוניים שבין פקידי המס מייצרים שומות מניבות תשואה (יש לזכור, כי לפקיד שהינו בחזקת "הצדיק" על פי החוק, מותר הכל ללא כל עונש או סנקציה! – ד.ה.).
♦ כולנו מכירים את משפט האלמוות של ניל ארמסטרונג בדורכו לראשונה על הירח "צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות"! ברצוני להציע לשר המשפטים החדש, בהיותו יו"ר ועדת השרים לחקיקה, לעשות 2 צעדים קטנים עבורו, אבל גדולים בקנה מידה היסטורי, עבור עם ישראל, והם:
1. לעגן את "חזקת החפות" גם בדיני המס, באופן שפקיד המס יהיה המערער והאזרח המשיב (יש להטמיע את הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה", והראייה הנכונה הינה שהמוציא - הינה המדינה מהאזרח, ולא כפי שטמטמו אותנו במשך למעלה מ–50 שנה ברעיון הבולשביקי, כי האזרח הוא המוציא מהמדינה).
2. לקבוע סימטריה מוחלטת בכל הקשור לתכנוני המס, באופן שאם התכנון כן מתקבל ע"י ביהמ"ש, תשלם המדינה פיצוי בשיעור 30% על המס, שנדרש בייתר בשומה לפי מיטב השפיטה (מתוך מגמה להשית חלק מהפיצוי על הפקידים שנטלו חלק "בחגיגת השומה").
