♦ המבקשת היא חברה פרטית שעסקה בניכיון שיקים החל משנת 1995. החברה לא הגישה דוחות לפקיד השומה, לא ניהלה ספרים ולא שילמה מס מתחילת פעילותה.
♦ באשר לשנים 2000 עד 2002, הוציא פקיד שומה תל אביב 4 (להלן: "המשיב") שומות לפי מיטב שפיטה בהיעדר דו"ח על פי סעיף 145(ב) לפקודה (שומה בהעדר דו"ח). בעקבות כך, הגישה החברה דוחות לשנים אלו. הדוחות היו מבוססים על אומדנים ושיחזור של המחזור מדפי הבנק של החברה נמנעו, רואי החשבון של החברה מלחוות דעתם על הדוחות באמרם: "מאחר ולא הוצגו בפנינו ראיות מספקות התומכות בסכומים ובמידע שבדו"ח הכספי ולאור העדר יישום מספק של כללי חשבונאות, אנו נמנעים מלחוות דעה על הדוח הכספי הנ"ל."
♦ המשיב סירב לראות בדוחות שהוגשו כהשגה על השומות לפי מיטב שפיטה.
♦ לטענת המבקשת: החלטת המשיב מהווה פגיעה בזכויות היסוד של המבקשת ושלילת זכות הערעור. כך משום ששעה שהמשיב לא רשם בפניו דבר קבלת הדו"חות לשנים 2000-2002, לא ראה הוא בהגשתם משום השגה ועל כן, בהעדר צווים היוצאים לאחר הגשת השגה, אם לא הושג הסכם בין המשיג למשיב, לא ניתן לערער על החלטת המשיב. דבר זה יוצר פגיעה בכללי הצדק הטבעי ובזכות ההשגה והערעור. טענה נוספת שהעלתה המערערת לחילופין הינה, כי הדוחות אינם חסרים. טענה זו של החברה היא, כי לא ניהלה ספרים עקב אי יכולתה לנהל ספרים בשל הגידול הניכר בפעילותה בתוך זמן קצר. לכן הגישה המבקשת את דו"חותיה בלית ברירה בדרך של אמדן מחזור ההפקדות של השקים שנמסרו לניכיון אצל המבקשת, בדומה לאומדן ולחישוב המחזורים שערך המשיב. המבקשת טוענת בחלופה זו, כי עמדה בהוראת סעיף 131(ב)(3) לפקודה: 'פירוט אמדן המחזור ההוצאות או אחוז הריווח ואם הדו"ח אינו מבוסס על פנקסי חשבונות'. על כן, אין לראות בדו"חות כדו"חות חסרים.
♦ לטענת המשיב: הדו"ח שמדבר בו סעיף 150(ב) לפקודה הוא דו"ח העומד בדרישות סעיף 131, הנסמך על ספרים שנוהלו כדין בהתאם להוראות ניהול ספרים שקבע הנציב. אין חולק, ויעידו דברי המבקשת עצמה בסעיפי המשנה לסעיף 28 שבבקשה (הנתמכים בתצהיר), כי היא לא ניהלה ספרים במשך תקופת פעילותה מאז שנת 1995 ואילך. עמדת המשיב היא, כי באין ספרים, אין ולא יכול להיות דו"ח כהוראת הפקודה. באשר לעמדת המבקשת, כי יתקבל דו"ח המבוסס על אומדנה, המשיב מציין, כי זו דרישה בוטה, שכן לא ניתן לקבל את קריאתה של המבקשת, כי בית המשפט יתחשב דווקא בקשיים שלה לקיים את החוק, כשהיא מסבירה, כי בשל היקפי פעילותה המדהימים, כפי שהתפתחו להיות בעסק, לא ניהלה ולו הנהלת חשבונות בסיסית, ועל כן נדרש לקבל ממנה, לטענתה, אך את מה שהיא מסוגלת לספק כיום. לא יתכן, כך המשיב, להכשיר מצב בו יחולו הוראות ניהול פנקסים בהקפדה על כלל הנישומים - בעלי עסקים קטנים, בינוניים וגדולים ולא יחולו על המבקשת. אין לפטור מדרישות הפקודה דווקא מי שמחזור פעילותו גדול יותר מ-2.5 מיליארד שקל. עמדת המשיב היא, כי הטוען לזכות בתחום המשפט המנהלי לרבות בקשר עם הליכי שומה, חייב לקיים את החובות המוטלות עליו בדין ומשלא קיימן, הרי שמנוע הוא מלטעון לשלילת זכויותיו.
ביהמ"ש המחוזי בת"א – כב' הש' מ. אלטוביה:
♦ ביהמ"ש קבע, כי לאור תיקון 114, החל מתאריך 17.7.97, רק דוחות ייחשבו כהשגה על שומה שיצאה בהעדר דוח. דוח שהוגש הינו הכלי הראשוני והעיקרי אשר בלעדיו יקשה עד מאד על המפקח לבקר את שומתו שלו מתוך נתוני הנישום.
♦היות וחשיבותו של הדוח היא ראשונה במעלה, קבע המחוקק בסעיף 133(ו) לפקודה, כי אדם שלא צירף לדוח את כל המסמכים הנדרשים, או, במקרה של חברה, כשהדוח לא מאושר על ידי רואה החשבון, יראו אותו לעניין סעיף 145(ב) ו 158א(ג) כאילו לא הגיש דוח.
♦ במקרה בו הוגשו דוחות אשר לא נוהלו פנקסים בגינם כלל, וכמובן במקרה בו רואה החשבון נמנע מלתת את חוות דעתו ולאשר את הדוחות, הרי שפקיד השומה רשאי לראות בו כמי שלא הגיש דוחות.
♦ ומוסיף ואומר השופט "המבקשת, שעה שלא ניהלה ולו הנהלת חשבונות בסיסית, נמצאה כי לא מילאה אחר חובה בסיסית וראשונית לפי הפקודה. כשם שצובר ניירות לא יכול להיחשב לפנקסי חשבונות, הרי מסמכים הנשענים על מאומה, אינו יכול להוות דו"ח לא כל שכן דו"ח שהוא בבחינת השגה על שומה בהעדר דו"ח. חישובי הרווח וההפסד של נישום הם תוצאה הנלמדת מתוך ספריו של הנישום. נישום שבחר לאורך שנים, על אף היקף נרחב של עסקו, כך לנהוג, אינו יכול ליהנות מזכויותיו כשל מי שניהל ספרים אשר יש בידו להגיש דו"ח הגם באיחור ולאחר שהוצאה לו שומה בהעדר דו"ח."
♦ עוד נקבע: גם נישום שנחסמה דרכו להשיג ע"פ ס' 150(ב) יכול שיבקש לעשות שימוש בהוראות ס' 147 לפקודה בקשר עם סמכות המנהל לעיין ולתקן, ככל שימצא המנהל כי יש מידע מבוסס דיו אשר פ"ש לא שקל שדבעי שעה שקבע את השומות.
♦ לא מן הנמנע, כי במצב דברים בו השומה מבוססת על אומדנה, ונחסמה דרכו של נישום להשיג ולערער, ככל שנישום זה מביא בכל זאת ראיות של ממש בדבר גובה הכנסותיו והוצאותיו ומידע מעוגן כראוי מתוך עסקו וסביבתו העסקית, לרבות נתוני השוואה וכיוצא באילו, יביא המנהל בכלל חשבון את עובדת היות סעיף 147 שסתום הבקרה היחיד שנותר בידי אותו נישום, על קביעת פקיד השומה.
התוצאה:
♦ הודעת הערעור תימחק.
ניתן ביום: 18.2.07
ב"כ המבקש: עו"ד ש.מאירוביץ.
ב"כ המשיב: עו"ד א סימון.
