♦ המשיב הגיש תובענה במסגרת המרצת פתיחה, (להלן: "התובענה") בה ביקש סעד הצהרתי כנגד פקיד השומה, המכוון כנגד שיטת חישוב השומה, הנוגעת להכנסותיו והכנסות בת זוגו כשהוא מבקש סעד הצהרתי לפיו יצהיר בית המשפט, כי הוא זכאי שתיערך לו שומה נפרדת בגין הכנסתו וזאת מכח סעיף 66 (ב) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"). בקשתו זו מכוונת החל משנת המס 2003 ואילך.
♦למשיב הוקצתה קרקע ממינהל מקרקעי ישראל, אשר שימשה להקמת תחנת דלק. חברת הדלק פז הפעילה את תחנת הדלק ולמשיב היו הכנסות שכירות חודשיים מחברת הדלק. מעבר להכנסות אלו, למשיב היו הכנסות (קטנות) מיגיעה אישית מעבודתו כסוכן ביטוח ולאשתו היתה הכנסה מפנסיה, המהווה אף היא הכנסה מיגיעה אישית.
♦לגבי שנות המס 2003 ו-2004 נחתם הסכם שומה ביום 30.6.05.
♦ בשנת 2005 פנה כהן לפקיד השומה וביקש, כי יערך לו ולאשתו חישוב מס נפרד מחישוב המס של אשתו, רטרואקטיבית החל משנת המס 2003 ואילך, וכי ההכנסה מדמי השכירות מתחנת הדלק תצורף להכנסתו שלו מיגיעה אישית ולא להכנסת אשתו מיגיעה אישית, כשהוא מתבסס על הוראות סעיף 66 (ב) לפקודה.
♦ פקיד השומה סרב לבקשה. בשל סירוב זה הגיש המשיב את התובענה.
♦ החלטת בית המשפט הינה בדבר בקשת המבקש, פקיד שומה באר-שבע (להלן: "פקיד השומה"), לסלק על הסף את התובענה שהגיש המשיב.
♦ לטענת המבקש (פקיד השומה), קיים הליך ייחודי, על פי הוראות הפקודה והוא בדרך של השגה בפני פקיד השומה, כשעל ההחלטה בהשגה ניתן לערער לבית המשפט המחוזי המוסמך. מעבר לכך טען המבקש כי אם מבקש כהן להשיג אחר קביעותיו של פקיד השומה לגבי שנות המס 2003 ו-2004, כי אז מדובר בשנות מס אשר לגביהן הושג הסכם בעניין השומה ועל כן מושתק הוא מלפתוח נושא זה לדיון.
♦ לטענת המשיב, התובענה שהגיש נועדה לתת פרשנות נכונה להסכם שגובש לשנים 2003-2004 וכי מקום שמדובר בפרשנות להסכם קרי, פרשנות הנוגעת לדרך חישוב המס שערך פקיד השומה על פי אותו הסכם, ולא בהשגה כנגד סכומי ההכנסה שנקבעו בהסכם, נדרשת התערבותו של בית המשפט ככל שהדברים נוגעים ליישומו של ההסכם וכי ההליך הנכון והראוי הוא בדרך של עתירה לפסק דין הצהרתי, אשר יצהיר בדבר הדרך הנכונה לביצוע תחשיב המס, כאשר סעד הצהרתי זה ישליך על שנות המס הבאות.
ביהמ"ש המחוזי בב"ש – כב' הש' ר' ברקאי:
♦ ביהמ"ש קבע, כי לא ניתן לפעול נגד קביעות הרשות אלא בדרך שכתוב בחוק: "מקום שהמחוקק קבע דרך ייחודית להשיג אחר קביעות הרשות, אם בדרך של השגות ועררים, אין לאפשר לנישום לעקוף את הדרך שנקבעה בדרך של פתיחת הדלת הדיונית במסגרת של תובענה לסעד הצהרתי לבית המשפט. המחוקק, בחוקי המס השונים, מצא לנכון לקבוע מועדים קצובים וקצרים להגשת השגות ועררים, מתוך מטרה וכוונה להביא את הליכי הערעור בענייני המס לידי סיום בתוך זמנים קצרים."
♦ מעבר לכך: גם בהתייחסות פרטנית לשומות 2003-2004 קבע בית המשפט, כי אל לו להתערב בפרשנות ההסכם כיוון שהוא לא נזקק לזאת. וכה אמרה השופטת: "הצדדים גיבשו ביניהם הסכם שומה לשנות המס האמורות ובחתימתם על ההסכם ועל הסכומים בו גיבשו הסכמתם לשומה ולדרך חישוב השומה. לא נמצאה, בנוסח ההסכם הנדון, כל הוראה הדורשת פרשנות או בירור." ומוסיפה ואומרת השופטת לעניין סמכותה לפתוח את ההסכם: "מקום שגובש הסכם שומה אין לפתוח אותו לדיון חוזר כל עוד לא הצביע אחד הצדדים על עילה לביטול מחמת אחת העילות הקבועות בחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973."
♦ ולגבי השנים קדימה: קובע ביהמ"ש, כי הואיל ומדובר בסעד הצהרתי הנוגע לדרך חישוב המס והואיל ודרך חישוב המס היא דינאמית ומשתנה בהתאם לנסיבות, לא ייתכן מצב בו בית המשפט ייתן סעד הצהרתי גורף שכזה. שונה הדבר מסעד הצהרתי הנוגע למעמד של נישום (כגון הכרה בחברה כחברה משפחתית).
התוצאה:
♦ בקשת פקיד השומה התקבלה - התביעה שהגיש המשיב נדחתה על הסף.
ניתן ביום: 13.2.07
ב"כ המבקש: עו"ד א. בר.
ב"כ המשיב: עו"ד א. כהן.
הערת מערכת: שימת ליבכם, כי ביהמ"ש לא פסל את הדרך לפנות אליו בנושאי פרשנות שונים אחרים, כגון על מנת לקבל סעד הצהרתי הנוגע למעמד של נישום, שהינו קבוע במהותו למשל חב' משפחתית (כפי שנפסק בפס"ד 61/81 מכתש חברה לציוד מחצבות ומכרות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים), בענין בעלות ברכב, דירה או נכס כלשהו וכיוב'.
