♦ המבקשת 2 היא חברה פרטית, העוסקת בעיבוד שבבי ממוחשב לתעשייה (להלן: "המבקשת"). המבקש 1 הוא מנהל פעיל בחברה (להלן: "המבקש").
♦ נגד המבקשים הוגש לבימ"ש השלום בת"א כתב אישום המייחס להם 18 עבירות שעניינן ניכוי מס תשומות שלא כדין, לפי סעיף 117(ב)(4) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף") וכן עבירה של הגשת דו"חות הכוללים ידיעה שאינה נכונה בלא הסבר סביר ומתוך כוונה להתחמק מתשלום מס ערך מוסף, לפי סעיף 117(א)(3) ביחד עם סעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף.
♦ לפי הנטען בכתב האישום, במהלך השנים 1993-1996 הגישו המבקשים למנהל מס ערך מוסף דו"חות כוזבים, בכך שכללו בהם חשבוניות מס מבלי שנעשתה כל עסקה לגביהן וללא כוונה לעשות עסקה עם העוסק אשר על שמו נרשמו החשבוניות. את החשבוניות רכשו המבקשים משתי חברות באמצעות בעלי חברת י.מ. עיני ומי ששלט בשוק האספקה של חומרי גלם ששימשו את המבקשים בעבודתם .
13 חשבוניות בסכום כולל של 574,998 ש"ח רכשו המבקשים מחברת בילאור בע"מ (להלן: "בילאור") ו-5 חשבוניות בסכום כולל של 723,356 ש"ח רכשו מחברת י.צ. אספקת חומרים ועיבוד שבבי בע"מ (להלן: "י.צ."). המבקשים רשמו את החשבוניות הפיקטיביות בספרי חשבונותיהם וניכו את מס התשומות הגלום בהן בדיווחיהם התקופתיים למנהל מס ערך מוסף). בין הצדדים לא הייתה מחלוקת באשר לעצם קבלת החשבוניות מבילאור וי.צ. באמצעות מאיר עיני ורישומם בספרי המבקשת. לטענת המבקש, כל העבודות או החומרים נשוא החשבוניות סופקו למבקשת, קרי שעסקאות אמת עומדות מאחורי החשבוניות נשוא כתב האישום. בה בעת, המבקש לא התכחש לעובדה, שמוציאי החשבוניות לא היו הצדדים האמיתיים לעסקה.
בימ"ש השלום כב' הש' ז. הדסי-הרמן:
♦ביום 17.6.04 הרשיע בימ"ש השלום את המבקשים ב-18 עבירות של ניכוי מס תשומות שלא כדין וכן ב-13 עבירות שעניינן הגשת דו"חות כוזבים, וזיכה את המבקשים מחמת הספק מ-5 עבירות שעניינן הגשת דו"חות כוזבים, לאחר שקבע, כי מדובר בחשבוניות זרות, אך ספק אם הן גם פיקטיביות. ביום 19.7.04 גזר בימ"ש את העונשים הבאים: על המבקש הושת עונש מאסר למשך שמונה-עשר חודשים, מתוכם שישה חודשים לריצוי בפועל שירוצו בעבודות שירות על-פי חוות-דעתו של הממונה על עבודות השירות ו-12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 35,000 ש"ח. על המבקשת השית ביהמ"ש קנס בסך 10,000 ש"ח.
♦ על פסק-הדין ערערו המבקשים לביהמ"ש המחוזי בת"א.
ביהמ"ש המחוזי – כב' סגה"נ ד. ברלינר, וש' ז. המר וי. שיצר:
♦ ביום 28.7.06 דחה ביהמ"ש המחוזי את ערעור המבקשים בקובעו, כי לא מצא דופי בממצאי האמון של ביהמ"ש השלום. טענת המבקשים, לפיה בימ"ש השלום לא בחן את האפשרות שהסחורה סופקה למבקשים על-ידי אחר, נדחתה וביהמ"ש המחוזי אימץ את המסקנה שהסתירות המהותיות בעדות המבקש מהוות סיוע. ביהמ"ש המחוזי אף לא מצא מקום להתערב בקביעת בימ"ש השלום, לפיה חברת י.צ. היא חברת קש, שאינה יכולה לערוך עסקאות אמת ויש לייחס משקל משמעותי לשקריו של המבקש. ביהמ"ש המחוזי אף אימץ את מסקנות בימ"ש השלום באשר לבחינה הפרטנית של החשבוניות. עוד קבע ביהמ"ש המחוזי, כי המבקש הסתמך ביודעין על החשבוניות הפיקטיביות לצורך ניכוי מס התשומות ודי בכך כדי לבסס לגביו את יסוד הכוונה להתחמק מתשלום מס. טענת המבקשים בדבר היעדר מניע או כדאיות מצדם לרכוש את החשבוניות הפיקטיביות, נדחתה אף היא.
♦ מכאן הוגשה ע"י המבקשים בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון. לבאי-כוח המבקשים חמש טענות עיקריות: האחת, ההרשעה מבוססת על עדות יחידה, שקרית ומפי השמועה של עד מדינה; השנייה, הסחורה והעבודות נשוא החשבוניות סופקו למבקשת על-ידי בילאור וי.צ. ללא ידיעתו של עד המדינה, וזאת באמצעות מאיר עיני שמעורבותו בבילאור הייתה עמוקה; השלישית, בחומר הראיות אין "סיוע" לעדותו של עד המדינה; הרביעית, הראיות מעידות על כך, שהמבקשים לא היו מודעים לפסול שבחשבוניות ואין כל בדל ראיה באשר לקיום היסוד הנפשי הנדרש בעבירות בהן הורשעו, והחמישית, גרסת המבקשים עקבית, מפורטת ולא קיימות בה סתירות.
♦ מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסקי-הדין של הערכאות הקודמות ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו ולא מתקיימת כל עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי.
ביהמ"ש העליון - כב' הש' ס. ג'ובראן:
♦ קבע כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3)) בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, והמבקשים לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".
התוצאה: ♦בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתן ביום: 16.1.07.
ב"כ המבקשים: עוה"ד מ. דרוקר וא. צדקיהו.
ב"כ המשיבה: עו"ד ל. לוי.