♦ ערעור בהתאם לסעיף 5ח.(א) לחוק מס ערך מוסף (טובין ושירותים), התשי"ב-1952 ובהתאם לסעיף 83 (א) לחוק מע"מ, על החלטת המשיב בהשגת המערערת על שומת מס קניה לתקופה שבין 01/01 לבין 12/02 בסכום של 220,157 ש"ח (קרן מס). בנוסף הוגש ערעור על החלטת המשיב בעניין שומת מס הקניה לשנים 2003-2005, לפיה נדרשה המערערת לשלם שומה בסכום של 587,668 ש"ח.
♦ המערערת שיווקה בשנים הרלבנטיות בירה מסוג "מכבי" ו"גולדסטאר" אשר יוצרה על ידי החייבים במס קניה. נטען כי ביחס לחלק מהלקוחות לא ניתן היה לגבות את חובם, כך שמדובר בחובות אבודים. 94% מהחובות האבודים הוכרו על ידי המשיב. בגין החובות האבודים שלחה המערערת דרישה להחזר מס קניה. עמדת המשיב היתה כי חוק מס קניה אינו מכיר בחובות אבודים.
♦ המערערת הפנתה לפס"ד בע"ש 1550/04 תדמור. בעניין זכאותו של עוסק להחזר מע"מ ששילם בגין עסקה שתמורתה לא שולמה והחוב הוא בגדר "חוב אבוד", לסיטואציה של החזר מס קניה ששולם שעה שתמורת המכר הוכרה כ"חוב אבוד". לאורו קיזזה המערערת את סכומי המס הגלומים בחובות האבודים מן הדוח שלה בנוגע למכירות לפי סעיף 27(א)(1) לחוק מס קניה, אשר קובע כי מס קניה יוחזר במידה ו"טובין שעליהם שולם המס לא נמכרו".
♦ הודעת השומה שהוצאה למערערת נומקה בכך, כי סעיף 27 לחוק מס קניה מאפשר החזר מס קניה רק במקרים בהם הטובין לא נמסרו מהמוכר לרוכש ולכן העסקה לא יצאה לפועל. השגתה של המערערת נדחתה בטענה כי חוק מס קניה אינו מכיר בחובות אבודים וכן משום שלטענת המשיב חלה התיישנות בקשר לדרישה של חלק מהסכומים.
ביהמ"ש המחוזי בת"א - כב' הש' דניה קרת-מאיר:
♦ סעיף 2 לחוק מס קניה קובע, כי מס קניה (להלן – המס) יוטל על יבואם ועל מכירתם של טובין טעוני מס, פרט לטובין שהובאו בידי עוסק רשום לגביהם לפי סעיף 6 או שנמכרו לידי עוסק כזה כמלאי לצורך עסקיו, וכן על שירות טעון מס. סעיף 27 (א) (1) לחוק מס קניה קובע, כי מס יוחזר למי ששילמו אם הוגשה בקשה על כך תוך שלוש שנים מיום הגביה או התשלום ואם הוכח להנחת דעתו של המנהל אחד מאלה: טובין שעליהם שולם המס לא נמכרו, למעט אלה שהמס עליהם שולם בעת ייבואם.
♦המונח "מכירה" מוגדר בסעיף 1 לחוק מס קניה: "מכירה", לעניין טובין טעוני מס – לרבות העברת בעלות בכל דרך שהיא, וכן לרבות שימוש לצרכי מסחר, מסירת טובין לידי אדם שסיפק חומרים ליצירה. המונח "שימוש לצרכי מסחר" מוגדר "לעניין טובין טעוני מס – שימוש בטובין לכל צורך שהוא, לרבות צורך עצמי. המונח "העברת בעלות "מוגדר " "העברת בעלות", לגבי טובין טעוני מס – לרבות העברת בעלות המותנית בתשלום המחיר במלואו.
♦ מדברי ההסבר להצעת חוק מס קניה (סחורות ושירותים) (תיקון מס' 5) ברור, כי המחוקק סבר שמכירת טובין שלא יצאה לפועל נכללת בגדר "טובין שעליהם שולם המס לא נמכרו". החוק מבחין אכן בין יצרנים מקומיים לבין מי שמייבא טובין בהקשר של קבלת החזר מס קניה על טובין שלא נמכרו, וכי בחינה של ההסדר החוקי הקיים -הינה מלאכתו של המחוקק ולא של בית משפט.
♦ לעניין פירוש המונח "לא נמכרו" המופיע בסעיף 27 לחוק מס קניה, נקודת המוצא במקרה דנן הינה העובדה כי לא שולמה התמורה או מלוא התמורה בגין מוצרים על ידי חלק מהלקוחות; לא ניתן היה לגבות את החובות, ואלה הפכו לחובות אבודים של המערערת, אשר רובם ככולם אושרו על ידי המשיב לעניין חוק מע"מ.
♦ בפרשת אלקה נפסק, כי קביעה לפיה אין העוסק זכאי להחזר מס בגין חוב אבוד, אינה עולה בקנה אחד עם התכלית האובייקטיבית של חקיקה להשיג צדק, להיות סבירה, להגשים זכויות יסוד ולשמור על ניטראליות המאפיינת דיני מיסים ראויים. פרשנות לפיה עוסק שלא קיבל תמורה בגין סחורה שסיפק והתמורה הפכה לחוב אבוד איננו זכאי להחזר המע"מ, יש בה חוסר צדק. אי הכרה בהחזר המע"מ בגין חובות אבודים גורמת אף לתוצאה בלתי סבירה ויש בה פגיעה ממשית בזכות הקניין של העוסק.
♦ במקרה דנן מדובר בהקניית נכס תמורת מחיר כהגדרת חוק המכר. לכן יש לפרש את הוראת סעיף 27 כפי שנעשה על ידי בית המשפט בעניין אלקה. מסקנה זו בדבר דרך הפרשנות הראויה להוראת הביטוי "טובין שלא נמכרו", נתמכת בעובדה כי בהוראת החוק הרלוונטית אין תכלית סובייקטיבית השוללת את החזרת מס קניה במקרה של חוב אבוד. לאור האמור לעיל, קובע בית המשפט, יש לקבל את עמדת המערערת על פיה מסקנת ביהמ"ש העליון בעניין אלקה כי התמורה מהווה חלק מהליך המכירה בעניין חוק מע"מ, תקפה באותה מידה לגבי חוק מס קניה.
לסיכום, קובע בית המשפט, הותרת מס הקניה בידי המשיב בעוד שהמע"מ מוכר כחוב אבוד - היא בלתי סבירה ומשוללת היגיון.
תוצאה:
♦ הערעור התקבל.
ניתן ביום 29.4.2012
ב"כ המערערת: משרד עוה"ד שדות ושות'
ב"כ המשיב: עוה"ד שגית כחלון, פרק' ת"א
