מס הכנסה משלם פיצויים

♦ המדובר בתביעה כספית לפיצוי התובעת בשל נזקים שנגרמו לרכב הרשום על שמה, כתוצאה מעיקולו בשל חוב של הבעל. התובעת ובעלה פרודים מזה כ–16 שנה, והיא חיה בנפרד מבעלה מאז.

 

 ♦ במהלך שהות התובעת בארה"ב, עיקלו עובדי פ"ש נצרת את ריכבה מחנייתו ליד ביתה. למרות שיחה שערכה התובעת עם נציגי מס הכנסה נצרת, התנהגו הללו אליה בזילזול וטענו, כי יש להם הוכחות כי היא ובעלה גרים יחד.   

♦ כששבה התובעת ארצה, הציגה לנתבעת מסמכים המוכיחים כי היא ובעלה פרודים מאז שנת 1990 ובהתאם, קיבלה את הרכב, לאחר ששילמה הוצאות חניה של 1,617 ₪. התובעת תובעת החזר של הוצאות החנייה, שיחות מחו"ל והפסד ימי עבודה. בהתאם, מוסיפה התובעת, כי עוד בשנת 2003, הטילה הנתבעת עיקול על מטלטליה בשל חוב של בעלה בנפרד. וכבר אז הציגה בפניה התובעת את אותם מסמכים המוכיחים, כי היא פרודה מבעלה, והעיקול בוטל.

 
 ביהמ"ש לתביעות קטנות בנצרת – כב' השופטת נ' דלה-מוסא:

 

♦ הנתבעת הטילה עיקול על מטלטלין הנמצאים בכתובת בה התגוררה התובעת עוד בשנת 2003. לטענת התובעת, אשר לא נסתרה, הציגה התובעת בפני פקידי הנתבעת, עוד בשנת 2003, מסמכים המעידים, כי היא פרודה מבעלה וחיה לבד. נוסף על כך, על ההתראה לסרבן לפני פריצה ועיקול, רשומה כתובת אחרת מהכתובת בה גרה התובעת ובהתאם לכך, מקובלת עליי טענת התובעת, כי לא קיבלה את ההתראה הנ"ל.

♦ רכב התובעת היה בחניית ביתה בכתובתה הנ"ל ביום שבו בוצע עיקול הרכב, למרות שכתובת הנישום, הסרבן, הינה שונה מהכתובת בה חנה הרכב, גובה המס מטעם הנתבעת לא היסס לבצע את תפיסת הרכב בכתובת שונה. לא הוצגו מטעם הנתבעת אסמכתאות כלשהן לכך שהסרבן גר בכתובתה של הנתבעת.         

♦ הנתבעת ניסתה להתגונן בטענה, כי מדובר בבני זוג ולכן חלה חזקת השיתוף, אולם לא השכילה להסביר מדוע התעלמה מהודעת התובעת משנת 2003 ומהמסמכים שהוצגו בפניה בדבר הפרידה של בני הזוג. לאור ניסיון העבר משנת 2003, היה על הנתבעת להימנע מהטלת עיקול נוסף על הרכב בשנת 2006, כשלנתבעת ברור שההתראה בדבר העיקול לא הודבקה בדלת ביתה של התובעת, אלא בכתובת אחרת. לאור האמול לעיל, החוייבה הנתבעת לשלם לתובעת 3,000 ₪ בגין הוצאותיה.

התוצאה:

♦ התביעה התקבלה.