♦ לטענת המערערת, הדו"ח על הכנסותיה של המערערת בשנת 1999 הוגש ביום 29.3.01 ואילו השומה לפי מיטב השפיטה הודפסה ע"י המשיב רק ביום 2.1.05. לפיכך, השומה לפי מיטב השפיטה נקבעה שלא בתוך התקופה הקבועה בסעיף 145(א)(2) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"). ביום 11.1.05 הוגשה השגה ע"י המערערת, וביום 20.1.05 ניתנה חותמת "נתקבל". החלטת המשיב בהשגה ניתנה רק ביום 19.1.06 ולפיכך שלא בתקופה שנקבעה בסעיף 152(ג) לפקודה. בנוסף, נימוקי שומה שהוגשו לביהמ"ש כוללים נימוקים שלא הופיעו בשלב ההשגה.
♦ לטענת המשיב, דו"ח המערערת לשנת 1999 הוגש ביום 29.3.01, פירוט נימוקי שומה נחתמו ביום 29.12.04 והשומה אושרה ע"י סגן פקיד השומה ביום 30.12.04, באותו היום השומה שודרה במערכת השע"מ. המערערת הגישה את ההשגה על השומה ביום 20.5.05 והחלטת המשיב בהשגה ניתנה ביום 19.1.06, לפיכך המשיב טוען, כי החלטה בהשגה ניתנה בתוך התקופה הקבועה בחוק. כמו כן, לטענת המשיב הוא רשאי להעלות טענות משפטיות חלופיות במסגרת ההודעה המפרשת את נימוקי השומה, גם אם לא נדונו בשלב ההשגה.
ביהמ"ש המחוזי בתל אביב-יפו – בפני כב' הש' מגן אלטוביה:
עפ"י ההלכה שנקבעה בע"א 5954/04 פ"ש ירושלים 1 ואח' נ' משה סמי ואיקאפוד בע"מ (להלן: "עניין סמי"), רואים את המשיב כמי שעמד במועד הקבוע בסעיף 145(א)(2)(ב) לפקודה מקום שסיים את שיקול דעתו בעניין השומה והנימוקים לה ושלח את השומה בתוך התקופה הקבועה לכך. אולם בימ"ש זה כבר קבע בעניין דור און (עמ"ה 1046/06 יגאל דור און נ' פ"ש), כי בתקופת "בין השמשות" שבין יום 23.5.04 מועד מתן פס"ד בעמ"ה 7050/03 משה סמי נ' פ"ש ועד למתן פס"ד בעניין סמי ביום 22.4.07, יראו את המשיב כמי שעמד במועד הקבוע בסעיף 145(א)(2)(ב) לפקודה אם סיים את שיקול דעתו ביחס לשומה ולנימוקיה בתוך התקופה הקבועה לכך והנישום ידע על עמדתו של המשיב בעניין השומה בתוך התקופה האמורה. משמצא ביהמ"ש שהמשיב השלים את שיקול דעתו ביחס לשומה ולנימוקיה בתוך התקופה שנקבעה לכך, והמערערת ידעה על נימוקי השומה בתוך תקופה זו ולא יכולה הייתה להיות לה הסתמכות על עצם העיכוב בקבלת השומה, אין מקום לביטול השומה לפי מיטב השפיטה. ביהמ"ש מציין, כי אין לראות במסמך "פירוט הנימוקים לקביעת השומה" מיום 29.12.04 שצורף לשומה לפי מיטב השפיטה נימוקים לשומה ולדרך בנייתה, אולם לטענת המשיב בדיון שהתקיים בין המשיב למערערת הובהר למייצג של המערערת, כי ההוצאות שבדו"ח אינן מותרות לניכוי. לטענת המערערת, בתרשומת שערך המשיב בדיון עם המייצג של המערערת ביום 22.12.04 אין "אפילו ברמז" ציון לכך שניתנו למייצג נימוקים כלשהם והתרשומת מלמדת שבפגישה נשאלו שאלות שעדיין הצריכו תשובות ובדיקה ולפיכך לא יכלו להינתן נימוקים בשלב זה. ביהמ"ש מסכם, כי אכן התרשומת כוללת ברובה טענות ו/או הסברים שהעלה המייצג בכל אחד מהנושאים הנזכרים בתרשומת והיא אינה כוללת את הנימוקים לקביעת השומה ואף לא מצוין בה שנמסרו למייצג נימוקים לשומה. אולם המשיב הצהיר, כי מסר למייצג של המערערת את הנימוקים והמספרים בעל פה, ועדות זאת מהימנה על ביהמ"ש. ביהמ"ש מציין, כי נכון היה עושה המשיב אילו כלל בשומה לפי מיטב השפיטה שנשלחה אל המערערת גם את הנימוקים עליהם הושתתה השומה, אולם משמצא ביהמ"ש, כי המשיב מסר את הנימוקים בעל פה למייצג, ובהתחשב בכך שמדובר בשומה בשלב א' שלאחריה רשאית הייתה המערערת לבקש את נימוקי השומה ולהתייחס אליהם תוך כדי הדיון בהשגתה, ביהמ"ש אינו רואה בפגם האמור טעם המצדיק את ביטול השומה.
♦ ביהמ"ש מדגיש, כי ראוי היה על רשות המסים לרענן את נוהלי הביצוע בעניין ניהול ראוי של דיוני השומה והפרוטוקולים, תיעוד קבלת המסמכים והשבתם, אופן פירוט השומה וכו'. המערערת לא צירפה כל ראיה להוכחת גרסתה, כי ההשגה נמסרה במשרדי המשיב ביום 11.1.05, לפיכך ביהמ"ש לא קיבל את טענתה לפיה ההחלטה בהשגה ניתנה ע"י המשיב לאחר חלוף התקופה הקבועה בסעיף 152(ג) לפקודה. מנגד הוצג בפני ביהמ"ש ההשגה עם חותמת "נתקבל" מיום 20.1.05. כמו כן העלתה המערערת טענות ביחס למועד בו הוזנה ההחלטה בהשגה למחשב, בהתאם קבע ביהמ"ש, כי אף אם ההחלטה הוזנה למחשב ביום 20.1.06 יש לראות את מועד סיום מלאכת שיקול הדעת של המשיב בהשגה שהגישה המערערת כיום 19.1.06. ביהמ"ש קבע, כי אין לבטל שומה רק משום שההחלטה בהשגה נשלחה אל המבקשת לאחר חלוף התקופה הקבועה בסעיף 152(ג) לפקודה, כל עוד מדובר בתקופת "בין השמשות".
התוצאה:
♦ הבקשה נדחתה.
ב"כ המערערת: עוה"ד ד"ר יוסף שגב ותומר שרצקי
ב"כ המשיב: עו"ד אורית וינשטיין
