♦ העובדות: המערער חוייב בתשלום כפל מס על פי סעיף 50(א) לחוק, כאשר סכום הקרן לתשלום הוא 61,064 ₪. לטענת המשיב, מביקורת חשבונות שנערכה לחברת גני בר בע"מ (להלן: "גני בר"), עולה כי בוצעו על ידי המערער עבודות ריצוף בגינן הוצאו חשבוניות. על פי עדותו של מנהל גני בר, מר ברדה בנימין, (להלן: "ברדה") התברר כי במהלך השנים 99' עד 2000 ביצע המערער עבודות ריצוף, בגינן קיבל שיקים או כספים אשר הופקדו בחשבון בנק המתנהל על שם אשתו של המערער. מבדיקת חשבוניות המס אשר הוצאו על ידי המערער עולה כי אין המערער רשום כחוק משום שאיננו רשום כעוסק מורשה. לכן, לא היה המערער רשאי להוציא חשבוניות מס.
♦לטענת המערער: המערער לא עבד כעצמאי ולא נתן חשבוניות לגני בר. המערער טען כי החשבוניות הן על שמו, אך מספר הזיהוי הרשום על החשבוניות איננו שלו. לאחר בדיקה שערך מצא כי לא קיים מספר זיהוי כזה במרשם התושבים ואף לא קיים תיק במע"מ או במס הכנסה. על גני בר היה לבדוק את הקבלן שמסר לה את החשבוניות וביצע את העבודות. על החשבוניות נרשם כאילו נוכה מס במקור, בזמן שלא קיים אישור על ניכוי מס במקור ולכן יש חשד שהחשבוניות מזויפות. כמו כן טען, כי החשבוניות אשר נמצאו אצל גני בר הן לא בכתב ידו של המערער והן נרשמו על ידי מנהל גני בר.
♦ לטענת המשיב: בחקירה שניהל התברר כי המערער הוציא חשבונית שלא כדין על שם העוסק עבד אלראזק. בתקופה הרלוונטית עסק המערער בעבודות ריצוף וטיח והוציא חשבוניות, למרות העובדה כי לא נרשם כעוסק ולא היה רשאי להוציא חשבוניות. החשבוניות אשר פורטו בכתב התשובה נמסרו על ידי המערער לגני בר וכנגדם קיבל שיקים אשר הופקדו על ידו בחשבון הבנק של אישתו. המערער פעל בכוונה ברורה תוך ידיעה כי המסמכים הנחזים לחשבוניות הן חשבוניות מזויפות.
ביהמ"ש המחוזי בת"א – כב' הש' ד. קרת:
♦ אין מחלוקת כי המערער איננו עוסק מורשה. יש לבחון אם כן את טענתו של המערער כי החשבוניות לא הוצאו על ידו. בין ההודעות שעמדו בפני המשיב מצויה הודעתו של המערער עצמו, בה נאמר על ידו כי הוא עובד אצל בנו, וכי הבן שלו עובד עבור גני בר. באותה חקירה אף נאמר על ידי המערער כי אין לו חשבון בנק וכי לא קיבל כספים כלשהם מגני בר. בנו של המערער נחקר אף הוא וטען כי המערער איננו מוציא חשבוניות מס, ואישר כי הוא עבד עבור גני בר ולדבריו הם חייבים לו כסף, וכי גם הוא לא הוציא לגני בר חשבוניות מס בכלל. הודעה נוספת אשר צורפה לתצהיר היא הודעתו של ברדה, בה נאמר כי המערער ביצע עבודות עבור גני בר וכי הוציא את החשבוניות נשוא הערעור. לכך צורף מכתבו של ברדה אשר זיהה את המערער בעימות שנערך במשרדי המשיב. הודעות נוספות הן הודעות אשת המערער והודעה מטעם סגנית מנהל בנק דיסקונט בסניף הוד השרון. על סמך ההודאות הגיע המשיב למסקנה, כי המערער הוציא חשבוניות ופדה את הכסף באמצעות חשבון הבנק של אישתו או במזומן בסניף הבנק.
♦ הנטל להוכחת הטענה כי המערער הוא שכיר, מוטל על המערער, שכן מדובר במחלוקת לבר פנקסית ונטל השכנוע רובץ על המערער. ברדה לא זומן לעדות על ידי המערער ועדותו באשר לקבלת החשבוניות על ידי המערער, אשר עבד אצלו בעבודות ריצוף, לא נסתרה. המערער אישר כי למרות שהוא לא מכיר שום חשבוניות "החשבוניות האלה הוציאו אותן לפי השיקים שקיבלתי".
♦עדות זו של המערער בדבר קבלת כספים מאת גני בר, עומדת בסתירה לעדותו של בן המערער, על פיה לא התקבלו כל כספים מאת גני בר. אשתו של המערער לא ידעה להסביר איך הגיעו השיקים לחשבון הבנק שלה. לטענתה כי ישנם אנשים שרוצים לפדות את השיקים והיא עושה להם "מערוף" - אין כל תשתית עובדתית. מהעדויות עולה במפורש כי המערער ביצע עבודות ריצוף עבור גני בר, כי קיבל מגני בר שיקים לפקודתו, כי שיקים אלה הופקדו בחשבונה של אשתו ובמקרה אחד אף נפדה שיק אחד במזומן וכי מנהל גני בר, אשר עדותו לא נסתרה, זיהה את המערער כמי שהוציא את השיקים נשוא הערעור. מכאן עולה, כי המערער לא הוכיח את טענתו כי עבד כשכיר וכי לא הוציא חשבוניות.
♦ אין מקום לטענה, כי על גני בר היה לבדוק את זהות מוציא החשבוניות. טענה זו, שהיא טענה נכונה באשר לזכאותה של גני בר לנכות את המס אשר גלום בחשבוניות, מהווה טענה על פיה "הגונב מגנב פטור". אין בה כדי לגרוע מהמסקנה כי המערער הוא מי שהוציא את החשבוניות שלא כדין.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום: 18.12.06
