♦המערער, תושב אבו סנאן, עוסק כקבלן עבודות בנייה. למערער הוצאו שומות לשנות המס 1999-2002(להלן: "שנות המס שבערעור"), לפי מיטב השפיטה בהתאם לסעיף145(א)(2)(ב) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"). כמו כן, נערכה למערער השוואת הון לתקופה של 1997–2001. ב-5.1.04 הגיש המערער השגה. בעקבות ההשגה התנהל דיון במסגרתו התקיימו חמישה דיונים. המערער נדרש להמציא למשיב את פנקסיו לאותן שנים. לאחר בדיקתם, הודיע המשיב על פסילת הספרים לכול שנות המס שבערעור לרבות שנת המס 2002. ההודעה בדבר פסילת הספרים, לפי סעיף 130(ג) לפקודה, חתומה בידי סגן פקיד השומה ונושאת תאריך 2.12.04. השומות שוגרו למערער, בדואר רשום ביום 10.1.05. הערעור לביהמ"ש הוגש הן בנושא פסילת פנקסי החשבונות והן בנושא השומות. הערעור הוא על שומות שהוציא המשיב למערער לפי סע' 152(ב) לפקודה ועל פסילת ספרים.
בביהמ"ש המחוזי בחיפה – כב' ס' הנשיאה שופטת ש' וסרקרוג:
אין חולק שהמערער הגיש השגה על השומות שהוצאו לו לשנים 1999–2002 ביום 5.1.04; עוד אין חולק, כי רק ביום 10.1.05 שלח המשיב למערער בדואר רשום את הודעתו בדבר החלטתו בהשגה. משמע, ההחלטה בהשגה יצאה מאת המשיב למענו של המערער בחלוף שנה מיום שהוגשה ההשגה, ובאופן שהחלטת המשיב לא נתקבלה אצל המערער בתוך שנה מהמועד בו הגיש ההשגה.
בנסיבות אלה, מאחר שהמשיב הפעיל סמכותו לפי סעיף 152 לפקודה לאחר המועד הקובע לתחולת ההלכה (23.5.04), ושיגור ההחלטה בדבר דחיית ההשגה לא בוצע בתוך שנה מיום שהוגשה השגה, אזי יש לראות את ההשגות שהוגשו, ככאלו שנתקבלו. המשיב, תוך יישום דנ"א 3993/07 פקיד שומה ירושלים 3 נ' איקאפוד בע"מ. [פורסם בנבו] (להלן: "דנ"א איקאפוד") הודיע בסיכומיו, כי השומות שהוצאו לשנים 1999–2001 אינן עומדות בתנאים שנקבעו בדנ"א איקאפוד לגבי הלכת 'סמי משה' ולפיכך למעשה יש לראות את ההשגה שהוגשה לגבי שנים אלו (1999- 2001) כהשגה שהתקבלה.
♦בהתייחס לשנת המס 2002, ביהמ"ש מפנה לתיקון 134 לפקודה. עד לתיקון 134, קצבה הפקודה את תקופת ההתיישנות לדון בהשגה שהגיש נישום לשנה מיום שהוגשה הודעת ההשגה. בתיקון 134 לפקודה שתחולתו לגבי דוחות לשנת 2002 ואילך תוקן נוסחו של סע' 152(ג) לפקודה באופן שתקופת ההתיישנות במסגרתה יכול פקיד השומה להפעיל סמכותו להוצאת שומה בשלב ב' נתחמה עפ"י שתי חלופות: 1. המאפשרת לפקיד השומה להפעיל סמכותו בתוך שנה מיום שהוגשה השגה; חלופה שנייה המאפשרת להפעיל סמכותו בתוך שלוש שנים מתום שנת המס שבה הוגש הדו"ח, לרבות אפשרות להרחבת התקופה ל-4 שנים באישור המנהל. יישומה של הלכת דנ"א איקאפוד, מביאה לתוצאה לפיה יש לכאורה לקבל את הערעורים שהוגשו לשנים 2002-1999. ואולם, בנוגע לשנת 2002 לאור תיקון החוק, לא חלה התיישנות בנוגע לשנה האחרונה.
♦ טענתו העקרונית של המערער לעניין פסילת הספרים היא שמדובר בסטייה שאינה מהותית, שלא מקשה על המשיב מלהגיע לחקר האמת בנוגע להכנסתו החייבת של המערער ולפיכך שאינה מצדיקה פסילתם. ביהמ"ש מקבל עמדת המשיב בעניין זה, כי אין זה סביר שהזמנת העבודה והקבלה בגין ביצוע העבודה יוצאו באותו מועד, לאחר גמר העבודה, וכי הדבר מעלה סברה, כי היה בכך משום נסיון של המערער "להתאים" בין ספר ההזמנות לבין ספר הקבלות ו/או החשבוניות בדיעבד, וזאת לאחר קבלת החלטה בידי המערער על אילו הזמנות לדווח בספר ההזמנות.
בנוסף, טענותיו של המערער לפיהן לא ידע בשלב ההשגה, כי השומה תוצא בהסתמך על התדריך הכלכלי ומשכך לא ניתנה לו ההזדמנות להשיג כנגד אותה טענה; וכי היא מהווה הרחבת חזית ואינה תואמת לעקרון תום הלב, אינן יכולות לעמוד. התדריך הכלכלי מציג חלופות לפיהן נבחנת ההכנסה לפי הכנסה לקבוצת עובדים או לפי הכנסה לפי עובד יחיד. במקרה זה חישב המשיב את השומה על בסיס פדיון לעובד יחיד והכפילו במספר העובדים של המערער. המערער טען, כי אינו מעסיק ברגיל יותר מ-2 עובדים שהם בניו. ביהמ"ש קיבל את עמדת המשיב לעניין מספר העובדים. כל עוד העסיק המערער מתחת ל-3 עובדים ראה במערער כעובד בעצמו; וכאשר העסיק למעלה מ- 3 עובדים חושבה תרומתו כשל 1/2 עובד נוסף. בכך למעשה הקל המשיב בתחשיבו עם המערער.
♦ בנוסף, קבע המשיב 10% רווח נוספים על חומרים, כמקובל בענף, תחת ההנחה שאלו סופקו באמצעות המערער, וכן הוסיף 10% שיעור רווח מקובל של קבלני משנה. ביהמ"ש קבע, כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי לגבי התוספת של 10% רווח בגין רווח קבלני משנה. ביהמ"ש לא מצא מקום להתייחס לשומה שנערכה על בסיס השוואת הון לשנת המס הנדונה.
התוצאה:
♦ הערעור לשנים 1999 – 2001 התקבל.
♦ הערעור על פסילת ספרים לשנת 2002 נדחה.
♦הערעור על השומה לשנת 2002 נדחה, למעט תוספת של 10% בגין רווח קבלני משנה.
ניתן ביום 28.5.12.
בשם המערער: עו"ד דכוור סוהיל
בשם המשיב : עו"ד הגב' דנה גורדון-ונדרוב