♦נאשמת נרשמה באפריל 2005 כ"עוסק מורשה" לפי חוק מע"מ, וזאת בענף קבלנות כללית ועבודות בניין. נאשם היה מנהלה הפעיל של הנאשמת מאז פברואר.
בשנים 2006 עד 2010 הוציא הנאשם חשבוניות מס על שם חברות שונות וזאת בלא שהיה זכאי לעשות כן.
♦ התביעה פירטה בכתב האישום ב-6 אישומים שונים, כיצד בשנים 2006 עד 2010 ניכו הנאשמים מס תשומות מבלי שיש להם לגביו מסמך, וזאת במטרה להתחמק מתשלום מס. חלק מהעבירות בוצעו בנסיבות מחמירות. הנאשם השתמש במרמה או תחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס. הנאשם הוציא עשרות חשבוניות מס מבלי שהיה זכאי לעשות כן. בנוסף פעל הנאשם במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק מתשלום מס. בגין העבירות האמורות, המפורטות בכתב האישום המתוקן, הורשעה נאשמת.
שירות המבחן הגיש תסקיר לגבי הנאשם, בו ניתן תיאור על משפחתו של הנאשם.
♦ ב"כ המאשימה ציינה בטיעוניה לעונש שכתב האישום מתייחס למעשה ל-2 פרשיות: האחת מחודשים פברואר עד ספטמבר 2007, בה היה הנאשם מנהלה הפעיל של הנאשמת ודיווח על מחזור עסקאות, אשר המע"מ המתחייב ממחזור עסקאות עמד על כמיליון ₪, וכדי להקטין את המע"מ הנאשם נכה מס תשומות בסך של 971,480 ₪ וזאת על סמך חשבוניות מס פיקטיביות של 4 עוסקים שלא ביצעו ולא התחייבו לבצע עסקה עם הנאשם.
הפרשיה השניה היא על הוצאת חשבוניות מס שהנאשם לא היה רשאי להוציאן.
לדברי ב"כ המאשימה, העבירות שביצע הנאשם חמורות ביותר. בסה"כ מדובר על סכום של 2,770,098 ₪, סכום אשר נגרע מאוצר המדינה ואין סיכוי שיוחזר. הנאשם לא שילם עד היום ולו שקל אחד ולא נראה שיהיה ביכולתו להשיב את הסכומים האלה, ואת זאת יש לקחת בחשבון.
לדברי ב"כ המאשימה, יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, בין היתר לאור התסקיר, לפיו הנאשם אינו לוקח אחריות ולא מביע חרטה. לפי דפוס התנהגותו רואים שלפחות משנת 2004 הנאשם עוסק במכירה וקנייה של חשבוניות פיקטיביות. ציינה כי לאחרונה ניתן בבית משפט זה עונש מאסר של 40 חודשים (ת"פ 1368/10).
♦ ב"כ הנאשם הפנה בטעוניו לתסקיר שירות המבחן, ממנו עולות, לדבריו, נסיבות חיים קשות, בהן מצבם של הורי הנאשם והעובדה שהוא תמך בהם כלכלית זמן ממושך. הנאשם אף היה בטיפול פסיכיאטרי.
הנאשם הודה במעשיו והסביר את מניעיו, כך שלא ברור מדוע קצין המבחן הסיק שהנאשם לא נטל אחריות. לפיכך ביקש לקחת זאת בחשבון.
♦ בהתחשב במכלול הנסיבות ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם, כדי שיוכל לרצות את עונשו ואולי יספיק לצאת ולראות את אימו בין החיים.
הנאשם נשא דבריו, הביע צער וטען כי הבין את גודל הטעות שעשה.
בימ"ש השלום ירושלים - כב' הש' ר. פרידמן-פלדמן, ס' נשיא :
♦ ביהמ"ש קבע, כי בפסיקה נקבע לא אחת, כי העונש הראוי בגין עבירות מהסוג הנדון הינו מאסר בפועל, מאחר שמדובר בעבירות שקשה מאד לגלותן, עבירות הפוגעות בכלכלת המדינה ובכל העוסקים המשלמים מס כנדרש. מובן שיש לבחון עניינו של כל נאשם ונאשם על פי נסיבותיו.
♦ ביהמ"ש ציין, כי מדובר בנאשם שבעברו הרשעות קודמות בעבירות שונות, ובין השאר גם בעבירה דומה. לא זו בלבד, אלא שאת העבירות ביצע הנאשם בתקופה בה התנהלו נגדו הליכים בגין עבירות זהות.
המעשים שביצע הנאשם אינם מעשים חד פעמיים, אלא בוצעו במהלך תקופה ממושכת של מספר שנים. המעשים כללו עבירות רבות מאד שהסתכמו בסכומי כסף גבוהים ביותר, סכומים שלא הוחזרו.
כעולה מתסקיר שירות המבחן, הנאשם התקשה לקחת אחריות על מעשיו, וניסה לתלות את מניעיו במחלתה של אימו ובמצבו הנפשי. בבית המשפט כבר הטיל הנאשם את האשמה על רשויות המס שלא עשו די, לדבריו, כדי לעצור אותו בזמן ולמנוע ממנו להמשיך ולבצע עבירות. ביהמ"ש קבע, טענות אלה אינן ממין העניין ולא יתקבלו.
מצבו הנפשי, בו ניסה הנאשם לתלות את מעשיו, התברר כיציב, ומהבדיקה הפסיכיאטרית שעבר הנאשם עולה כי הוא מודע למעשיו ולמצבו, הן כיום והן בתקופת ביצוע העבירות, כך שלא ניתן לראות בכך נסיבה לקולא. ביהמ"ש ציין את הודאתו של הנאשם.
♦ בנסיבות אלה, העונש הראוי לנאשם הינו מאסר לתקופה ארוכה – 40 חודשים.
התוצאה:
♦ נאשמת – קנס 1,000 ש"ח
♦ נאשם - מאסר בפועל למשך 40 חודשים, מאסר על תנאי של 6 חודשים.
ניתן ביום 22.02.11
ב"כ הצדדים: לא צוין