♦ ביום 5.5.05 הרשיע כב' השופט אפרתי את המערערת בעבירות על פי פקודת זכויות יוצרים. ביום 2.1.06 נקבע המקום, בו ירצה המערער את עבודות השירות, אשר הוטלו עליו במסגרת גזר הדין, וכן ניתנה דחיית ביצוע לתחילת ריצוי העונש. על פסק הדין בתיק הראשון הוגש ערעור על ידי המערער, אשר עודנו תלוי ועומד.
♦ ביום בו נקבע מקום עבודות השירות, הוגש כנגד המערער כתב אישום נוסף בבית משפט השלום בתל אביב, אשר עניינו עבירות לפי פקודת מס הכנסה. כתב האישום נקבע אף הוא לדיון בפני השופט אפרתי. בדיון הראשון בתיק זה ביקש המערער מהשופט לפסול עצמו מלדון בתיק, נוכח העובדה שהשופט הרשיעו בתיק הראשון, אשר אך זה הסתיים. השופט דחה את הבקשה.
♦ על החלטה זו הוגש ערעור זה לנשיאת בית המשפט העליון.
♦ בערעורו טען המערער, כי מאחר שהשופט אפרתי הרשיעו בעבר, הרי שהוא נחשף למידע בלתי קביל בדבר הרשעותיו הקודמות. לגישת המערער, עובדה זו מקימה חשש ממשי לכך שנוצרה אצל השופט דעה קדומה בעניינו, דבר שיביא למשוא פנים בניהול המשפט. זאת, בעיקר נוכח סמיכות הזמנים בין שני התיקים, ונוכח אמירותיו של השופט בפסק הדין הראשון, באשר להיותה של גרסת המערער בלתי אמינה, מאחר וגם התיק הנוכחי אמור להיות מוכרע בהתאם לקביעת השופט בדבר אמינותה של גרסת המערער. נפסק, כי עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו או מתנהלים משפטים נוספים של אותו נאשם אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות, אלא שעל המערער להראות, כי התקיימו נסיבות מיוחדות, אשר מעוררות חשש ממש למשוא פנים. במסגרת הבחינה אם אכן מתקיים חשש ממשי למשוא פנים, סמיכות הזמנים בין התיקים השונים מהווה נסיבה משמעותית.
♦ככלל, רק במקרים נדירים יביאו נסיבות המקרה למסקנה, כי יש מקום לפסילתו של שופט אשר ישב במשפט קודם של הנאשם.
♦ בנסיבות המקרה דנן, הגיעה כבוד הנשיאה למסקנה, כי לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים וכי דעתו של השופט אפרתי לא "ננעלה", עד כי ניתן לראות בהמשך המשפט משום "משחק מכור".
תוצאה: ♦הערעור נדחה.
ניתן ביום: 30.11.06.
ב"כ המערער: עו"ד מויאל וצוברי.
ב"כ המשיבה: עו"ד שרף.
