♦ בשנת 2003 נקבע בפס"ד, מנהל המכס ומס בולים נ' שיכון ובינוי אחזקות בע"מ, כי אין לגבות מס בולים ביחס לרכיב מס ערך מוסף (מע"מ) ביום 27.4.06, הגישו המערערות לבימ"ש קמא בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המדינה, בגין גביית מס בולים על רכיב המע"מ בעסקאות.
ביום 31.8.06, הודיעה המדינה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, כי החליטה לחדול מכאן ואילך מגביית מס בולים על רכיב המע"מ בעסקאות, גם בהתייחס לעסקאות עבר. על כן, על פי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, ונוכח הודעת המדינה על הפסקת גביית המס כאמור, הבקשה להגשת תובענה ייצוגית נדחתה. בנסיבות אלה, ביקשו המערערות, כי ביהמ"ש יפסוק לזכותן גמול מיוחד לתובע מייצג, ושכ"ט לבא כוח מייצג, בהתאם להוראת סעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות. ביהמ"ש (קמא) קבע, כי המדינה תשלם למערערות גמול לתובע מייצג בסך 200,000 ₪ ושכ"ט לבאי כוח המערערות בסך 300,000 ₪. המערערות הגישו ערעור על גובה הסכומים שנפסקו בטענה כי מדובר בסכומים נמוכים .
♦ המדינה, בערעור שכנגד, טוענת כי לא היה כלל מקום לפסוק גמול מיוחד ו/או שכ"ט או לחילופין להפחיתם במידה ניכרת, ולהעמידם על סכומים סמליים בלבד.
♦ המערערות טוענות, כי בפסק הדין קמא לא ניתן משקל מספיק לשיקולים של אינטרס הציבור בקביעת שיעורי הסכומים לגמול מיוחד ולשכ"ט. לדבריהן, התועלת הציבורית שצמחה מהודעת מנהל המכס על הפסקת הגבייה של מס בולים מתבטאת בחסכון כספי לציבור הנאמד במיליארדי שקלים. כמו כן, עתה יכולים הנפגעים מגביית היתר של המדינה לתבוע ממנה השבה של סכומים ששולמו ביתר, אותם סירבה להשיב עד כה, ובכך גדלה עוד התועלת לציבור. יש גם להתחשב בסיכון שנטלו על עצמם המערערות ובאי כוחן בהגשת הבקשה לאישור התובענה וכן בכך, כי נוכח חסרון הכיס הזניח מגביית היתר לכל פרט בציבור, סביר להניח כי פרטים בציבור לא היו טורחים להביא את עניינם בפני ביהמ"ש, אלא באמצעות תובענה ייצוגית.
♦ לטענת המדינה המשך גביית מס בולים על סכומי מע"מ בעסקאות לאחר מתן הלכת שיכון ובינוי היה כדין, מאחר וביהמ"ש העליון לא הכריע בסוגיה זו לגופה בדיון הנוסף שערך. המדינה מדגישה, כי המערערות הלכו בתלם השיפוטי שנחרש קודם לכן בהלכה הפסוקה, וכל פועלן מצטמצם ליישום ההלכה שנפסקה בעניין שיכון ובינוי, והכנת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בהתאם לכך. המערערות לא עמדו בפני כל סיכון שתביעתן תידחה לגופה והן תחויבנה בהוצאות, זאת מאחר שבקשתן לאישור התבססה כל כולה על הלכה שיצאה מביהמ"ש העליון. יתר על כן, בהגשת הבקשה לאישור לא הביאו המערערות כל תועלת לקבוצה אותה ייצגו, ותרומתן לתועלת הציבור בכללותו הייתה מזערית, אם בכלל. המדינה הבהירה כי החלטתה על הפסקת הגבייה הייתה פועל יוצא של ביטול החוק בעניין מס בולים, ולא נתקבלה על רקע הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.
בית המשפט העליון – כב' השופטת א' פרוקצ'יה :
♦ ביהמ"ש מציין, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב, דרך כלל, בשיעורי שכ"ט שנקבעו בהליכים רגילים בידי הערכאה הדיונית, אלא אם נפלו אגב כך טעות משפטית או פגם יסודי אחר המצדיקים התערבות שכזו. כלל זה יפה גם לעניין תובענות ייצוגיות והוא חל הן ביחס לשכ"ט והן ביחס לגמול לתובע המייצג אך במקרה זה, פסיקת גמול מיוחד לתובע מייצג ושכ"ט לבא כוחו בערכאה קמא, חורג מהשיעורים הראויים במידה כזו המצדיקה את התערבותנו.
♦ ביהמ"ש ציין שיקולים כגון: ראשית, מאחר ושאלת חוקיות הגבייה של מס על תשלומי מע"מ לא הוכרעה לגופה במסגרת הדיון הנוסף, הרי שתביעות ההשבה על גביית יתר ביחס למיסי העבר אינן חד-משמעיות, ולכן יש בכך כדי להקהות את חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית ואת משקל התועלת הציבורית הנגזרת ממנה. שנית, מטבע הדברים, תובענה ייצוגית, שבקשת אישור בגינה נדחית עקב הודעת המדינה על הפסקת גבייה, אינה כרוכה בהשקעת משאבים גדולה, בדומה לזו המתחייבת בתובענה המתנהלת לגופה. שלישית, ההשקעה המקצועית שנדרשה בעניין זה לצורך הכנת התובענה הייצוגית, לא חייבה מאמץ מיוחד, שכן התובענה הסתמכה כל כולה על הלכת שיכון ובינוי וממילא לא הצריכה השקעה מקצועית מרובה. רביעית, מבחינת התועלת הציבורית בהגשת התובענה יש לזכור, כי בצד התובענה שהגישו המערערות, נמצאו תביעות נוספות להשבה שהוגשו להגשמת אותה תכלית. ניתן להניח, כי אין לזקוף את מלוא התועלת שנצמחה לציבור מהפסקת הגבייה לזכות תובענה זו בלבד. חמישית, יש לנהוג זהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחה על ידי הרשות הציבורית.
התוצאה:
♦ ביהמ"ש דחה את ערעור המערערות, וקיבל באופן חלקי את ערעורה שכנגד של המדינה, וקבע כי הגמול המיוחד שישולם למערערות יעמוד על 50,000 ₪, ואילו שכר הטרחה לבאי כוחן יעמוד על סך 50,000 ₪, וזאת במקום הסכומים שנפסקו למערערות בידי בית משפט קמא.
ניתן ביום 27.12.10
ב"כ המערערות: עו"ד תומר ריטרסקי, עו"ד אבנר רון