♦ מדובר בערעור על שומה שקבע פ"ש חולון (להלן: "המשיב") לשנות המס 1999 ו – 2000 (עמה 1073/05) וערעור נוסף על שומה שקבע המשיב לשנות המס 2001 ו – 2002 (עמ"ה 1071/06).
בשנות המס הרלוונטיות העסיקה יילמזלר אינטרנשיונל בע"מ (להלן: "המערערת") עובדים זרים שחלקם "מומחי חוץ" כמשמעות מונח זה בתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות שהייה לתושבי חוץ), התשל"ט -1979 (להלן: "תקנות השהייה").
ראשית טען המשיב כי יש לאשר הוצאות שהייה פטורות ממס רק בגובה ההוצאות שהוצאו בפועל ולא בסכום המקסימאלי עפ"י התקנות כפי שנדרש במשכורתם של מומחי החוץ שהועסקו ע"י המערערת ולפיכך יש לחייב את המערערת בהפרש בין ההוצאות הפטורות לבין ההוצאות שהוצאו בפועל על ידה ולגלם סכום זה בשיעור מס של 30% בהתאם לשיעור המס השולי של העובדים המקבלים את הוצאות השהייה.
♦שנית טען המשיב כי המערערת שילמה סכומים עבור ביטוח בריאות לעובדים ושירותי בריאות כגון: תרופות וכו', ללא חיוב במס. המשיב ראה סכומים אלו כחלק משכר העובדים ולפיכך גילם בשיעור המס השולי הממוצע – 20%.
לסיום טען המשיב כי המערערת חייבה את עובדיה במס בגין שווי רכב צמוד בסכומים נמוכים מהמתחייב עפ"י תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ"ז – 1987.
♦ראשית טענה המערערת, כי נהגה לפי הוראת ביצוע 32/88 והוראות ביצוע נוספות שפרסם המשיב ובהן נקבעה נוסחה לחישוב הוצאות מומחה חוץ בגין ארוחות ונקבעו סכומי הוצאות מינימום ומקסימום שיותרו בניכוי כהוצאות לארוחות. בהקשר זה הוסיפה המערערת וטוענה נגד שיעור המס (30%) שקבע המשיב בגין תוספת ההכנסה החייבת שחישב וקבעהּ כחוב נכויים. לטענתה חישוב נכון של ההכנסה החייבת של כל עובד היה מוביל לקביעת מס בשיעור 10% - 20% ולא כפי שקבע המשיב. שנית טענה המערערת, כי הייתה חייבת לבטח את עובדיה הזרים וממילא הוצאות הביטוח הוצאו לצרכיה ולא לנוחות העובד, ועל כן, לא היה מקום לזקוף הוצאות אלה לעובדים.
♦ לסיום טענה המערערת, כי שומת המשיב בעניין שימוש העובדים ברכב מתעלמת מתקופות בהן לא הועמדו לרשות העובדים רכבים, עקב גניבה או תאונה. המערערת טענה כי שווי השימוש ברכב שזקפה המערערת לעובדיה תואם במדויק את תקופת החזקת הרכב בידי העובדים בפועל.
בית המשפט המחוזי בתל אביב – כב' הש' מגן אלטוביה:
♦ מהאמור בסעיף 17 לפקודה ובתקנות השהייה עולה שמומחה חוץ זכאי לנכות מהכנסתו הוצאה שהוציא בפועל לארוחות ובלבד שלא תעלה על הסכומים שנקבעו מעת לעת (להלן: "הוצאת שהייה פטורה ממס").מאופן התנהלותה וטיעוניה של המערערת עולה, כי לגישתה זכאי מומחה חוץ להפחית מהכנסתו הוצאת שהיה פטורה ממס בשיעור המקסימאלי שנקבע מעת לעת ללא קשר להוצאה שהוציא בפועל, בבחינת הוצאה רעיונית או תיאורטית או "הסדר ניכוי נורמטיבי". ביהמ"ש דחה גישה זו. אמנם אין בתקנות השהיה או בהוראות הביצוע שלעיל חובה להמציא לפקיד השומה מסמכים לאימות ההוצאות שהוציא מומחה חוץ על ארוחות, אולם ברור שבכך אין כדי לאיין את הדרישה הקבועה בסעיף 17 לפקודה ובתקנות השהיה לפיהן זכאי מומחה חוץ להפחית רק הוצאה שהוציא בפועל על ארוחות. ביהמ"ש אוסיף, כי טענת המערערת לפיה קביעת סכום הניכוי הנורמטיבי נועדה למנוע עומס בירוקראטי בהוכחת סכומי הוצאות האוכל והשתייה של מומחי החוץ, מקובלת עליו, אולם בכך אין כדי להצדיק התעלמות מסכום ההוצאה שהוציא ממומחה חוץ בפועל על מזון ושתייה, מקום שסכום ההוצאה ידוע לעובד, למעביד ולמשיב.
♦ לעניין חישוב שיעור המס לגילום הוצאות השהייה , דחה ביהמ"ש את טענות המערערת כי שיעור הגילום גבוה מהשיעור האמיתי מאחר ובא כוח המערערת לא חקר את העד מטעם המשיב בחקירה נגדית, ביחס לאופן חישוב המס האמור.
ביהמ"ש קבע כי בהעדר תיעוד בדבר התקופות בהן לא היו רכבי המערערת בשימוש עובדיה, אין די בעדותו של רוה"ח בעניין זה, משום שרוה"ח לא ידע מידיעה אישית מה קרה עם כל אחד מהרכבים של המערערת. על כן, ביהמ"ש ראה לנכון לא להתערב בקביעתו של המשיב בעניין זקיפת שווי השימוש ברכב.
♦ביהמ"ש קבע, כי הסכומים שהוציאה המערערת עבור ביטוח לעובדים, תרופות וכו' הינם חלק משכר העובדים החייב במס, שכן יש לראות הוצאה זו שנועדה לרווחת העובד. העובדה שהמערערת חויבה לבטח את עובדיה מלמדת שההוצאה הכרוכה בביטוח העובדים נועדה לרווחת העובדים ולא לתועלתה של המערערת, כמו כן קביעת המשיב בשנות מס קודמות אינן כובלות את המשיב בשנות מס אחרות.
התוצאה:
♦ הערעורים נדחו
ניתן ביום: 13.6.2012
ב"כ המשיב: עו"ד אלפא ליבנה
בכ" המערערת: עו"ד ד"ר אמנון רפאל
