♦המערערת היא מכינה קדם צבאית הפועלת בישוב תלם בדרום הר חברון. המערערת רשומה כעמותה בישראל לפי חוק העמותות, רשומה כמלכ"ר עפ"י חוק מע"מ, מתוקצבת ע"י משרד הדתות וע"י המועצה המקומית האזורית הר חברון הניזונה מתקציבי הממשלה, וחבריה הם אזרחי ישראל.
העמותה עתרה לביהמ"ש המחוזי בערעור לפי סעיף 160(ג) לפקודת מס הכנסה (להלן: "פקודת מס הכנסה"), בטענה אחת, ולפיה על המשיב להחזיר לה מס מעסיקים ששולם על ידה בשנים 2007-2004, באשר לטענתה, חוק מס מעסיקים (להלן: "החוק" או "חוק מס מעסיקים") אינו חל באזור יהודה ושומרון (להלן: "האזור"). ביהמ"ש המחוזי דחה על הסף את הערעור, מן הטעם שבע"א 9163/08 ענין בקעת הירדן נקבע, כי החוק חל גם על תושב ישראל הנמצא באזור, כך שקיים תקדים מחייב של ביהמ"ש העליון בנושא זה.
♦ המערערת הגישה ערעור זה ובו טענה, כי עניין בקעת הירדן אינו מהווה תקדים מחייב. המערערת הצביעה על השתלשלות הדברים שהביאה לפסק הדין בעניין בקעת הירדן, ואשר לטענתה, מצביעה על כך שביהמ"ש העליון לא נתן דעתו לגופן של טענות. לטענת המערערת שאלת תחולת מס מעסיקים באזור נדונה לראשונה בע"א 4949/97 האגודה השיתופית מעלה חבר שבאזור (להלן: "ענין מעלה חבר") בפני ביהמ"ש המחוזי. נטען ע"י המערערת, כי ב"כ מעלה חבר בעניין בקעת הירדן הסכים לתחולת החוק על מרשתו והעניין שנדון שם נסב על נקודה אחרת שאינה צריכה לעניינה של המערערת, ומטעם זה פסק הנשיא זיילר מבלי להידרש לסוגיה של תחולת חוק מס מעסיקים באזור. ביהמ"ש העליון, בפניו הובא ענין מעלה חבר אימץ את מסקנת פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי ללא דיון.
♦ משהובא הנושא פעם נוספת בפני ביהמ"ש המחוזי, הפעם בעניינה של המועצה האזורית בקעת הירדן, הסתמך ביהמ"ש המחוזי על פסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין מעלה חבר, וראה עצמו מחויב לתקדים זה. על כך הוגש הערעור לביהמ"ש העליון, שנדון בעניין בקעת הירדן, וביהמ"ש העליון דחה את הערעור. מכאן טענת המערערת, כי בהיעדר הנמקה לגופה של סוגיית תחולת חוק מס מעסיקים באזור, אין תקדים מחייב לגופו של ענין.
בביהמ"ש העליון בשבתו כביהמ"ש לערעורים אזרחיים – כב' בש' ס. ג'ובראן; כב' הש' י. עמית; כב' הש' א. שהם:
♦ ביהמ"ש העליון קבע, כי העובדה שביהמ"ש לא מצא לנמק את פסק הדין בעניין בקעת הירדן, אינה גורעת מתוקפו כתקדים מחייב. רשאי ביהמ"ש לאמץ את נימוקי ערכאה קמא ללא הנמקה מכוח סמכותו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, ואין בכך כדי לגרוע מ"תקדימיותו" של פסק הדין. ביהמ"ש קבע, כי אינו רואה סיבה לסטות מתקדים בקעת הירדן. אכן, באזור ממשיך לחול הדין ששרר בו עובר לתפיסתו בידי ישראל, וכן הצווים שהוצאו בידי המפקד הצבאי. חקיקה ישראלית אינה חלה אפוא במישרין באזור, אך לגבי התושבים הישראלים המתגוררים באזור, חלה חקיקה ישראלית פנימית שהוחלה באופן פרסונאלי וחוץ-טריטוריאלי (ראו בג"ץ 2470/11 יש"ע הירוקה נ' ראש הממשלה, בפסקה 12 (לא פורסם, 1.11.2011).
♦ חוק מס מעסיקים לא כולל אמנם הוראה מפורשת המחילה אותו באזור, אך ביהמ"ש קבע, כי יש מקום להחילו על המערערת, כמו גם על אזרחי ישראל תושבי האזור, מכוח הוראות הפקודה. סעיף 3א(ב) לפקודה קובע, כי "הכנסתו של אזרח ישראלי שהופקה ונצמחה באזור יראו אותה כהכנסה שהופקה או נצמחה בישראל", ואזרח ישראלי מוגדר בסעיף כאזרח או תושב או תאגיד שאזרח ישראלי הוא בעל שליטה בו. סעיף 1(1) לחוק קובע, כי לכל מונח המשמעות שיש לו בפקודה, וסעיף 4 לחוק, שכותרתו "תחולת הוראת הפקודה". להבדיל ממס הכנסה המוטל על הכנסה של המקבל (הנישום), הרי שמס מעסיקים מוטל על הוצאה והוא חל על משלם הכנסת העבודה (המעסיק) ולא על מקבלה. עם זאת, וכפי שעולה מסעיפי החוק, קיימת זיקה הדוקה בין החוק לבין פקודה, ולא בכדי החוק הוא חוק קצר המונה שלושה סעיפים אופרטיביים בלבד, בהיותו חוק היונק את חיותו מהוראות הפקודה. פרשנות תכליתית של הוראת סעיף 4 לחוק מס מעסיקים מזרימה אפוא אל תוך החוק את הוראת סעיף 3א לפקודה לעניין התחולה על אזרח ישראלי באזור.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 4.7.2012
ב"כ המערערת: אלייעזר צוקרמן.
ב"כ המשיב: ציפי קוינט –שילוני, פרקליטות המדינה
