♦ העסקה נושא הערר נוגעת לקרקע תפוסה ביהוד. בבעלות חברת הדסילנד בע"מ, 420 יחידות דיור ללא פיתוח (להלן:"החברה"). הדסה בוכניק (להלן: "העוררת") החזיקה כ-30% ממניות החברה. 70% הנותרים הוחזקו בידי גמול נדל"ן למגורים בע"מ ("הרוכשת"), לפי הסכם הקצאת מניות שנכרת ב-30.11.06 בינה לבין העוררת. ב-07.01.2010 מכרה העוררת 30% ממניותיה בחברה לרוכשת (באמצעות נאמן), תמורת 8,500,000 ש"ח. ב-22.02.2010 הגישה העוררת שומה עצמית לפי סעיף 73(א)(2) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג – 1963 ("החוק"). סכום המס בשומה העצמית עמד על 1,003,594 ש"ח. המשיב לא קיבל את השומה העצמית של העוררת והעמיד את שווי המניות שמכרה על סך 28,271,100 ש"ח. גובה המס הוא 7,190,100 ש"ח. ב-11.08.2010 הוציא המנהל שומה לפי "מיטב השפיטה" (סעיף 78(ב)(1) לחוק). המס השנוי במחלוקת עלֿֿפי שומה זו הוא 6,186,506 ש"ח. ב-1.9.2010 הגישה העוררת השגה (סעיף 87(א) לחוק) וב-31.07.2011 זומנה לדיון בהשגה, בהשתתפות בא-כוח הרוכשת. הרוכשת העלתה טענה מקדמית כי אינה "איגוד מקרקעין'', ומכאן שמשטר המס החל על העסקה הוא מס הכנסה ולא מס שבח. כמו-כן נטען כי קבלת הטענה המקדמית תייתר את הצורך בדיון בהשגה, שנסבה בעיקר על שווי העסקה וחישובי המס. ב-31.7.2011 סוכם שהעוררת תמציא מסמכים להוכחת טענתה כי אינה "איגוד מקרקעין". ב-16.08.2011 שלח המשיב דרישה להמצאת מסמכים. ב-11.09.2011 הומצאו המסמכים למשיב. ב-03.10.2011 שלח המשיב החלטה הדוחה את ההשגה. ב-09.10.2011 קיבלה העוררת את ההחלטה וב-08.11.2011 הוגש הערר שלפנינו לוועדה. גדר המחלוקת האם חרג המשיב ממשטר הזמנים שתחם המחוקק בסעיף 87 לחוק, הסעיף כולל שתי חלופות לתקופת הזמן בה רשאי המנהל לתת את תשובתו להשגה: הראשונה היא "תוך שנה מיום שקיבל את הודעת ההשגה''. ההשגה הוגשה ב-01.09.2010. לפיכך המועד למתן החלטת המשיב הסתיים ב-31.08.2011. החלופה השנייה היא: "תוך שלושים ימים מיום שאישר כי המשיג המציא את כל המסמכים והפרטים שנדרש להמציאם, לפי המאוחר''. תוצאות האיחור: ,,לא השיב המנהל למשיג במהלך תקופה זו, יראו את ההשגה כאילו התקבלה''. עדיין. מנגד טוען המשיב כי בנסיבות המקרה ראוי לפעול עלֿֿפי החלופה השנייה בסעיף 87.א לחוק. המסמכים אשר דרש המשיב לצורך קבלת ההחלטה בהשגה, הגיעו לידו ב- 11.09.2011. מניין 30 הימים מאותו תאריך מסתיים ב-11.10.2011. המשיב הוציא החלטה בהשגה ב-03.10.2011, ומכאן שלא איחר את המועד להשיב על ההשגה. עוד טוען המשיב לחוסר תום לב בטענת "האיחור" שמעלה העוררת. היה ברור לעוררת בנסיבות העניין כי על הרוכשת להמציא מסמכים נוספים וכי גיבוש עמדת המשיב בכל הנוגע להשגה, תלויה בתוצאות בדיקת המסמכים הללו. מכאן נגזרה הסכמת העוררת לדחיית המועד, עד להמצאת המסמכים. בנסיבות הללו מתחילה הספירה (שלושים ימים) מיום שהמציאה הרוכשת את המסמכים למשיב.
ועדת הערר שליד ביהמ"ש המחוזי בת"א – כב' הש' רות שטרנברג אליעז, צבי פרידמן, רו"ח, דב שמואלביץ', עו"ד:
♦ הועדה קבעה, כי דין טענת האיחור להידחות. אכן חלפה שנה מיום הגשת ההשגה. יתרה מזאת, ב-19.02.2012 הורתה הועדה על הגשת תצהירים על אודות העובדות הנוגעות לטענת ההתיישנות. שני הצדדים לא הגישו תצהירים, ומכאן שהנתונים בכתבי הטענות נכונים לכאורה. המשיב קיים פגישה אחת עם העוררת (ב-31.07.2011). באותה פגישה נכחה גם הרוכשת. הוחלט, כי הרוכשת תמציא מסמכים להוכחת טענתה כי אינה ",חברת איגוד מקרקעין''. אם תתקבל הטענה, יתייתר הצורך לדון ביתר טענות העוררת. חלפה שנה מיום הגשת ההשגה, ואכן לפי לשון סעיף 87(א) לחוק, המשיגה (העוררת בענייננו) היא החייבת להמציא מסמכים ולא הרוכשת. אולם מדובר בפרשיה אחת שהצדדים המעורבים בה הם העוררת והרוכשת.
♦ כבר נקבע כי על בעלֿ דין מוטלת החובה להפעיל את כוחותיו המשפטיים דיוניים, "בדרך מקובלת ובתום לב'' (דברי כבוד השופט (כתוארו אז) אהרן ברק בבר"ע 305/80 שילה נ' רצ'קובסקי, פ"ד לה(3) 449 [,,פרשת שילה'']). אמת המידה שנקבעה באותה פרשה משיתה על העוררת חובה לפעול כפי שבעלֿֿדין סביר והגון היה פועל בנסיבות העניין. במסגרת זו יש מקום לדרוש כי בעלי הדין לא יהיו זאבים זה לזה. אי-קיומה של חובת תום הלב תביא בנסיבות המקרה דנן לכך שהפעולה המשפטית לא תשתכלל – קרי: קבלת טענת האיחור לפי סעיף 78(א) לחוק מיסוי מקרקעין לא תאפשר דיון והכרעה במחלוקת שהובאה לפני הוועדה, אגב הבטחת הליך שיפוטי תקין ואף הוגן.
טענת האיחור אינה עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב, שהוא עיקרון-על בשיטתנו המשפטית, עליהם לפעול באופן סביר והוגן במסגרת ניהול הליכי המשפט, וזאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין. לאור האמור ביהמ"ש רואה את העוררת כמי שהסכימה להיכנס לגדר החלופה השנייה בסעיף 87(א) לחוק.
התוצאה:
♦ הערר נדחה
ניתן ביום 1.07.2012
ב"כ העוררת:עו"ד אופיר בוכניק.
ב"כ המשיב עו"ד אריק ליס, פר' מחוז ת"א
