♦ במסגרת תיקון פקודת מס הכנסה, התשס"ב – 2002 (להלן: "תיקון 132") שנכנס לתוקף ביום 1.1.2003 (להלן: "יום תחילה"), עד תיקון 132 ריבית, הפרשי הצמדה ורווחים אשר הופקו מהפקדות לקופת גמל לתגמולים היו פטורים ממס מכוח הפטור שהיה בסעיף 9(18) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"). בתיקון 132 בוטל הפטור האמור למעט פטור בגין הפרשי הצמדה. בעלי הדין הגישו לבית המשפט "רשימת מוסכמות ופלוגתאות", ממנה עולה כי ביום 30.6.2003 פרש המערער מעבודתו כשלרשותו עמדו כספים בארבע קופות גמל. אחת הקופות הנוגעת לערעור זה הייתה קופה אישית לפיצויים (להלן: "קופת גדיש"). ביום 14.9.2003 הורה מעבידו של המערער (בנק הפועלים בע"מ) לגדיש לשחרר לידי המערער את הכספים שעמדו לזכותו בניכוי המס שנקבע על ידי פקיד השומה לפי סעיף 9(7א) לפקודה. לאחר תשלום המס המשיך המערער להחזיק את יתרת כספי הפיצויים בקופת גדיש עד ליום 7.6.2004, מועד בו משך את מלוא הקרן והרווחים שהצטברו בקופה. בעת משיכת הכספים נוכה מס במקור בסך 2,857 ש"ח (15%) מרווחים בסך 19,076 ש"ח שנצמחו למערער מיום פרישתו (1.7.2003) ועד למועד הפדיון (7.6.2004). המערער לא השלים עם ניכוי המס האמור ובדו"ח לשנת המס 2004 ביקש לקבל את סכום הניכוי, בחזרה. המשיב לא קיבל את בקשת המערער וחיוב המס נותר בתוקפו ומכאן הערעור. בתיקון 132 נקבעו הוראות מעבר הנוגעת לענייננו. מהוראת המעבר עולה כי הוראת סעיף 125ג(ב)(1) לפקודה לפיו על ריבית ורווחים שהתקבלו מקופת גמל לתגמולים מוטל מס בשיעור 15%, תחול רק על הפקדה שבוצעה לקופת גמל לאחר ה – 1.1.2003, וממילא הפקדה שבוצעה לקופת גמל לפני ה – 1.1.2003 הרווחים שנצמחו ממנה יהיו פטורים ממס לפי סעיף 9(18) לפקודה שלפני תיקון 132.
♦ טענות המשיב, במועד בו פרש המערער מעבודתו נוצר אירוע מס במסגרתו שילם המערער מס בגין סכום הפיצויים שעמד לרשותו בקופת הגמל ולאחר אירוע מס זה שוב לא יכול היה המערער להותיר את כספי הפיצויים בחשבונו כעמית שכיר. יש לראות בכספים אלה כאילו הופקדו מחדש בקופת הגמל, לאחר יום התחילה ולחייבים במס מכוח הוראת המעבר וסעיף 125ג לפקודה. פרישת העובד מעבודתו הינה אירוע היוצרת חיץ על ציר הזמן בין שהיה עד למועד הפרישה מן העבודה ובין אשר יהיה לאחריו. טיעון נוסף של המשיב נוגע לעניין הבעלות בכספים שבמקור היו כספי פיצויים ולטענת המשיב רק עם פרישת המערער עברו לבעלותו. מכאן, לטענת המשיב שקיים שוני במהות הבעלים של כספי הפיצויים, באופן שטרם פרישת העובד הבעלים של כספי הפיצויים היה המעביד ואילו לאחר פרישת המערער עברו הכספים לבעלותו. טענה זו נדחתה ע"י ביהמ"ש עוד בטרם דן ביהמ"ש בבעלות הכספים. מוסיף המשיב וטוען, כי אף שמן הפן הטכני נותר מספר החשבון של המערער בקופת הגמל, ועל כן, יש לראות בהעברת הכספים לחשבון "עמית – עצמאי" בהתאם לתקנה 34א לתקנות הגמל.
ביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו בפני כב' השופט מגן אלטוביה:
♦ ביהמ"ש קבע, ככל שמדובר בהוראות המעבר ביחס לקופות גמל, הצעת החוק לתיקון מס הכנסה (תיקון מס' 132), התשס"ב – 2002 נקטה בלשון: "הפקדות שהופקדו" שעה שבנוסח הסופי נקבע: "הפקדות שבוצעו", על כן ביהמ"ש אינו מוצא שיש בשינוי האמור כדי ללמד שהמחוקק ביקש לכלול בהוראת המעבר את המציאות המדומה הנטענת על ידי המשיב. תקנה 33א (א) לתקנות הגמל שהייתה בתוקף במועדים הרלבנטיים ובינתיים בוטלה, קבעה כי כספים שהופקדו בקופת גמל אחת ניתנים להעברה לקופת גמל אחרת רק במקרים המפורטים בתקנה ובהם העברת כספים לפי תקנה 34א, התקנה לפיה פעל המערער בעת פרישתו. תקנה 33א (ב) לתקנות הגמל, קובעת כי העברה כאמור תיעשה לחשבון נפרד בלבד בקופת הגמל האחרת, ויראו כמועד התשלום הראשון לקופת גמל את מועד התשלום הראשון לחשבון קופת הגמל שממנו נעשתה ההעברה. רו"ח יעקב כהן נחקר בעניין זה ואישר שהמערער פעל בהתאם לתקנה 34 א לתקנות הגמל. לטענת המשיב ההשקעה שביצע המערער בקופת גדיש בוצעה בעת פרישתו ולא לפני ה – 1.1.2003 ומשכך "לא ניתן לומר כי לאחר העברת הכספים כאמור התרחשה הרעה כלשהי בתנאי המיסוי בגין הריבית שנצמחה מהם". ביהמ"ש, אינו מקבל את טענת המשיב לפיה ההשקעה בקופת גדיש בוצעה לאחר ה – 1.1.2003 וממילא נראה כי חיוב המערער במס על ריווח מריבית על הפקדות שבוצעו קודם ליום 1.1.2003 הינה בגדר הרעה בתנאי המיסוי של הפקדות אלה. נוכח כל אלה, אין אלא לקבל את טענת המערער לפיה לא ביצע הפקדת כספים בקופת גדיש לאחר יום התחילה. בכפוף לאמור באשר לנתח הרווחים שצמחו מהפקדות שלאחר המועד הקובע, הערעור מתקבל.
תוצאה :
♦הערעור התקבל
ניתן ביום 5.7.2012
ב"כ המערער: עוה"ד דורון לוי
ב"כ המשיב: עוה"ד איריס בורנשטין-מוזס
הערת מערכת – פסק הדין מתייחס למצב המשפטי בין השנים 2003-2009.
