♦ העורר מכר 33 מניות שהיו לו בחברת מצפה שאול ביום 17.3.2004. החישוב נעשה לפי חישוב רגיל של מכירת זכויות בנכס שהוא מקרקעין ולא מניות באיגוד מקרקעין. לימים נבדק תיק השומה של העורר במשרדי מס הכנסה ושם התגלו מסמכים נוספים שהצדיקו, לדעת המשיב, את תיקון השומה.
הנימוקים לתיקון לפי ס' 85 לחוק מסמ"ק היו כדלקמן:
(1) סיווג העסקה כמכירת זכות במקרקעין במקום פעולה באיגוד מקרקעין;
(2) מועד הרכישה היה דצמבר 1972 וזאת בהתאם לשני הסכמים שנמצאו מיום 17.12.1972 ו-30.12.1972 בהתאמה, שבהם נמכרו 17 מניות על ידי אבי העורר (להלן – המנוח) לעורר תמורת הסך של 70,000 ל"י והסכם נוסף שבו רכש העורר מהמנוח 16 מניות תמורת 65,000 ל"י. סך המחיר הכולל ששולם על ידי העורר למנוח היה 135,000 ל"י, השווה ל-13.5 ש"ח ולא 77.5 ש"ח כפי שדווח בשומה .
♦ לאור נתונים אלה, שהתגלו למשיב לטענתו, הוא עשה ביום 26.4.2009 שימוש בסמכותו לפי סעיף 85(3) לחוק, תיקן את השומה וחייב את העורר לשלם סכום של 1,047,976 ש"ח. השגת העורר נדחתה ביום 19.8.2009. בהחלטה השאיר המשיב פתח לתיקון "שווי המכירה" אם העורר ימציא ראיות כי שווי המכירה אינו תואם את התמורה ששולמה עבור המניות.
♦ ראשית טען העורר כי שולם מס עיזבון וכי יש בידיו את המסמכים הדרושים להוכחת טענה זו. שנית טען העורר כי יש לפסול את מר גיל קובץ מלדון בתיק מאחר והוא דן בתיק בשלב הראשון. לסיום טען העורר כי החלטת הועדה הינה חסרת תוקף כי ישבה בהרכב חסר.
♦ המשיב טען כי יש לדחות את הערר כי העורר לא עמד בהתחייבותו בדיון מיום 28.6.2011 להמציא מסמכים על תשלום מס עיזבון, התחמק מהגשתם ואף נמנע מלהתייצב לדיון בהשגה. בעניין גיל קובץ', טען המשיב כי מי שהייתה מנועה מלדון בהשגה לפי סעיף 87א לחוק לא היה גיל קובץ אלא נעמי שהבזי.
ו"ע שליד בית המשפט המחוזי בירושלים, כבוד השופט בדימ' משה רביד:
הועדה הסיקה, כי בניגוד לטענת ב"כ העורר , אין בידיו ראיות חדשות בשאלה האם שולם מס עיזבון שכן העורר לא הציג כל ראיה חדשה בעניין. לעניין הטענה שגיל קובץ לא היה רשאי לדון בהשגה, הועדה קבעה כי טענה זו דינה להידחות, שכן לא הוא ערך את השומה (סעיף 87א לחוק).
לעניין הטענה כי החלטת הוועדה מיום 28.6.2011, חסרת תוקף חוקי מאחר והוועדה ישבה בהרכב חסר – הועדה קבעה כי דינה של טענה זו להידחות. הועדה ציינה, כי מטענה זו נודף ריח חריף של חוסר תום לב, שכן העורר פעל על פי החלטת ועדה זו ופנה למשיב בהשגה מתוקנת בהתאם לאותה החלטת הוועדה וכעת כאשר נכזבה תוחלתו של העורר הוא טוען לחוסר סמכות. בעניין זה, הזכירה הועדה את תקנה 445(א) אשר קובעת כדלקמן:
♦ נשיא בית המשפט העליון, או נשיא בית משפט מחוזי, לפי העניין, רשאי למנות שופט של אותו בית משפט שינהל דיון מקדמי לצורך הכנת הערעור, במגמה לייעל את הדיון בערעור, לפשטו, לקצרו ולהחישו וכן כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין; עשה כן, תומצא לבעלי הדין הודעה על קיום הדיון המקדמי ועל תאריך הדיון בו לפחות שבעה ימים מראש. מבלי לפגוע בכלליות האמור בתקנת משנה (א), מוסמך שופט בדיון מקדמי — ....(8) לתת תוקף של פסק דין להסדר פשרה". לפיכך, מציין כב' השופט משה רביד יו"ר הועדה כי ביושבו בדיון המקדמי היה הוא מוסמך לאשר לבדו את הסכם הפשרה שהחזיר את הדיון למשיב כדי שידון בטענה הנוספת ששולם מס עיזבון לאחר מותו של המנוח. העובדה שחבר וועדה נוסף נכח בדיון וחתם על ההחלטה לא גרעה מסמכותו כדן יחיד בקדם הערר. הועדה ציינה כי הרישום בפרוטוקול הוא המחייב את בית המשפט ואת הצדדים ולא הגיגים ורחשי לב של מי מהצדדים שלא מצא ביטוי בפרוטוקול בית המשפט. אם סבר העורר כי הפרוטוקול אינו משקף את ההסכמה הדיונית, היה צריך לבקש את תיקון הפרוטוקול. לא אחת ולא שתיים מוחזר תיק לערכאה נמוכה לדון בסוגיה שלא נידונה או ליבונה הנוסף של סוגיה שנידונה, תוך שמירת טענות נוספות של הצדדים אם ההחלטה של הערכאה הנמוכה לא תהיה לשביעות רצונם של מי מהם. לא כך נהגו הצדדים במקרה זה. מקריאת הפרוטוקול עולה כי העורר ויתר על כל הטענות והסכים שהתיק יוחזר למשיב כדי שידון בטענה כי שולם מס עיזבון לאחר מות המנוח. הועדה קבעה כי הבקשה נדחית שכן העורר היה יכול לחפש את החומר הנוגע לתשלום מס עיזבון לאחר מות המנוח, אך הוא בחר במודע שלא לעשות כן. המשמעות של מחדל זה היא כי הוועדה עלולה להסיק כי העורר מנע ממנה עדות שעלולה לפגוע בו.
התוצאה:
♦ הבקשה נדחתה
ניתן ביום: 11.7.2012
ב"כ המשיב : עוה"ד רועי כהן
ב"כ המערערת: עוה"ד עמית תם
