♦המשיב היה והינו בעל קיוסק שבו הוא מנהל תחנת הימורים של לוטו וטוטו והיה חייב להגיש לפקיד שומה ירושלים דו"חות על הכנסותיו עפ"י סעיפים 131 ו-132 לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), וכן להגיש הצהרות על הונו ונכסיו ליום 31.12.99 וליום 31.12.06 (להלן: "הצהרות הון"), כפי שהתבקש ע"י פקיד השומה עפ"י סמכותו מכח סעיף 135(1) לפקודה. עפ"י הנטען בכתב האישום המתוקן, שבו הודה המשיב, הוא לא הגיש במועד לפקיד השומה את הדו"חות לשנות המס 2004-2008, את הדו"חות לשנת המס 2000, 2001 ו- 2002 הוא הגיש בתאריך 26.2.07; את הדו"ח לשנת המס 2003 הוא הגיש בתאריך 23.1.08; את הצהרת ההון ליום 31.12.99 הוא הגיש בתאריך 28.2.07, ואת הצהרת ההון ליום 31.12.06 הוא לא הגיש. בהחלטה מיום 18.3.12 ביטל בימ"ש קמא את הרשעת המשיב, הטיל עליו לבצע של"צ בהיקף של 200 שעות, חייב אותו לחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח להימנע במשך שנה מביצוע כל עבירה לפי הפקודה, והטיל עליו לשלם הוצאות בסכום של 2,000 ש"ח לטובת המדינה. בימ"ש קמא בהחלטתו הביא את השיקולים הבאים בעד הרשעתו: מדובר במספר רב של עבירות בהן הורשע המשיב, שבוצעו במשך תקופה ארוכה; אין עוררין על החובה להגיש דו"חות לשלטונות המס שכן בהעדרם לא ניתן לגבות מס אמת; קיימת חשיבות לדיווח השוטף במועד ולא באיחור; כשמדובר בדו"חות הכנסה אישיים, הקושי בהגשתם אינו רב שכן אין חובה להגישם באמצעות רו"ח. ביהמ"ש קמא הביא, בין היתר, את השיקולים כנגד הרשעתו של המשיב: מדובר בעבירה ראשונה של המשיב.חומרת העבירה אינה כזו שלא מאפשרת את סיום ההליך ללא הרשעה. לא הייתה פגיעה של המשיב באחרים ובקופת המדינה. לאור ההחזרים להם זכאי המשיב, אף לא הייתה פגיעה באוצר המדינה. הסבירות שהמשיב יעבור עבירות נוספות נמוכה. המשיב הסיר את המחדלים, שילם את הסכומים שנדרש לשלם, והסתבר שמגיעים לו החזרי מס בסך של 48,000 ש"ח, שטרם הושבו לו. על המשיב הוטלו עיקולים ע"י רשות המיסים, לכאורה בניגוד לדין, שכן סעיף 189(ב) לפקודה אוסר על רשות המיסים להטיל קנסות על נאשם שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירה של אי הגשת דו"ח.
♦ לטענת המערערת עפ"י הפסיקה ההיבט המרכזי בגזירת הדין הינו האינטרס הציבורי ולא ההיבט האינדיבידואלי-שיקומי. ביטול הרשעה הוא חריג ויוצא דופן, בפרט בהרשעת בגיר, ויינקט רק כשיש בהרשעה כדי לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו. לטענת המערערת לא מדובר במי שביצע עבירה אחת או במי שאין לו עבר פלילי, שכן הוא הודה כי באופן שיטתי, ובמשך 9 שנים, הוא לא הגיש דו"חות על הכנסותיו ולא קיים דרישות להגיש הצהרות הון לרשות המיסים.
ביהמ"ש המחוזי מרכז – כב' הש' אברהם טל, אב"ד-סג"נ, כב' הש' אהרון מקובר, כב' הש' זהבה
בוסתן:
עיון בהחלטתו של בימ"ש קמא שלא להרשיע את המשיב מעלה שהוא יישם על המשיב את אמות המבחן שנקבעו לצורך החלטתו. ביהמ"ש קמא לא התעלם מחומרתן של עבירות המס והשלכותיהן החברתיות המזיקות, לרבות עבירות של אי הגשת דו"חות והצהרות הון או הגשתן באיחור כפי שעשה המשיב, ומהאינטרס הציבורי שיש בהרשעתו ובענישתו של מי שמבצע אותן. גם אם המשיב הסיר את המחדלים נושא כתב האישום המתוקן במהלך הדיון בביהמ"ש קמא לא היה בכך לכשעצמו כדי להצדיק את אי הרשעתו שכן עפ"י ההלכה הפסוקה הסרת המחדלים יכולה לגרום להקלה בעונשו של הנאשם ואין בה לכשעצמה לגרום לאי הרשעתו. עם זאת, במקרה נושא הערעור מצטרפת להסרת המחדלים הצהרתה של ב"כ המאשימה, אמנם בשלבים המוקדמים של הדיון בכתב האישום המקורי, שאם המשיב יגיש את הדו"חות יוכל לבקש את המרתו של כתב האישום לקנס מנהלי, כפי שנוהגות רשויות המס בדרך כלל בנסיבות דומות. אמנם, המשיב לא הסיר מיד את מחדליו, לא הגיש מיד את הדו"חות נושא כתב האישום המקורי ואף לא הגיש דו"חות לשנות מס מאוחרות להצהרה הנ"ל אך טענתו שלא עשה כן במועד מוקדם יותר מאחר ולא ניתן הגיש דו"חות לשנות מס קודמות בטרם הוגשו הדו"חות שלפניהם, לא נסתרה. נימוק משמעותי נוסף שגרם לבימ"ש קמא, ובצדק, לבטל את הרשעתו של המשיב הוא הנזק המשמעותי שייגרם לעסקיו בגלל הרשעתו כאשר ישללו ממנו הזיכיונות להפעיל בקיוסק תחנות לוטו וטוטו, שעליהם עיקר פרנסתו. יש בנזק משמעותי זה לעסקיו של המשיב, כשהוא מצטרף למצבו הכלכלי ולנזקים שנגרמו לו ע"י הפעולות הלא חוקיות של פקיד השומה, כדי להצדיק את ביטול הרשעתו. בשל צירוף הנסיבות החריגות שהובאו ע"י בימ"ש קמא כמתואר בהחלטתו, לא מצא ביהמ"ש לנכון להתערב בהחלטת בימ"ש קמא שלא להרשיע את המערער ודחה את הערעור לביטול ההרשעה. חרף האמור, הגדיל ביהמ"ש את מספר שעות השל"צ שעל המשיב לבצע וקבע, כי יבצע 300 שעות של"צ עפ"י תוכנית שרות המבחן, הגדיל את סכום ומשך ההתחייבות שהטיל בימ"ש קמא על המשיב וקבע שיחתום על התחייבות בסכום של 15,000 ש"ח שלא יעבור עבירה על הפקודה.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 15.7.2012.
ב"כ הצדדים: לא צוין.
