במוקד הפרשה, עמדה נישומה, חברת רובומיטקס, אשר עסקה בפיתוח, ייצור ושיווק של מערכות עיבוד תלת מימדי באמצעות לייזר, ובשלב מסוים החליטה להפסיק את פעילותה.
במועד הפסקת הפעילות נצברו בידי רובומיטקס הפסדים בסך 57,000,000 ש"ח. מייד עם הפסקת פעילותה נרכשה השליטה בחברה על ידי חברת אחזקות, וכעבור כ-5 שנים, הקימה רובומיטקס שותפות, באמצעותה רכשה פעילות עסקית בתחום התקשורת. בשנת המס בה החלה השותפות את פעילותה ובשנת המס העוקבת, נצמחו לרובומיטקס רווחים מולם ביקשה לקזז את הפסדיה הצבורים.
♦ פקיד השומה ראה בהקמת השותפות ובהכנסת פעילות עסקית לגדריה כעסקה מלאכותית, ומשכך, לא התיר את קיזוז ההפסדים. במסגרת הערעור שהוגש, הועלתה טענה מקדמית של התיישנות, לפיה המועד בו היה מוסמך פקיד השומה לשלול את קיזוז ההפסדים עליהם הצהירה החברה בשנת 1999, שנת הפסקת פעילותה, חלף. בית המשפט דחה את הטענה המקדמית. ביסוד ההחלטה, דומה כי עומדת הפרדה בין סוגיית מלאכותיות עסקה, שהינה סוגיה מהותית, לבין סוגיית ההתיישנות, שהינה סוגיה פרוצדוראלית, תוך ביכור הסוגיה המהותית. כך, נקבע כי ככל ויימצא כי הפעולות שביצעה החברה מהוות אכן עסקה מלאכותית, מוסמך פקיד השומה להתעלם מקיזוז ההפסדים, מבלי להידרש למועד הדיווח לגביהם, אף אם התיישנו. לפיכך, נקבע למעשה כי בחינת ההתיישנות הינה מהמועד בו מתבקש השימוש בהפסד.
♦ כפי שנקבע בפסה"ד בעניין רובומיטקס:
" כל שיוער הוא כי דו"ח שלא הופעל לגביו שקול דעת שומתי, אינו יכול לשמש בסיס לטענת הסתמכות. דו"ח שהופעל לגביו שקול דעת שומתי אולם בחר המשיב שלא לבחון חלק מהסוגיות הטמונות בו למשל משום שלא הייתה להן השלכה על חבות המס באותה שנת מס, על מנת שהנישום יוכל להסתמך על הצהרתו כאילו נבחנה ואושרה בידי המשיב בקשר עם שנות מס מאוחרות, צריך הוא לשכנע כי היה על המשיב לבחון הסוגיה ומשבחר שלא לבחון אותה, מנוע הוא מלתקוף את המצג שהוצג. ברגיל הפסד נטען שאין לו השלכה על חבות המס בשנות ההפסד, יכול ושיבחן בשנת המס שבה מבקשים לעשות בו שימוש לאחר העברתו. ברגיל אין לומר כי "חלף המועד" לבחינת ההפסד בשל שמקורו בשנת מס שהתיישנה. בחינת "התיישנות" יכולת המשיב לבחון ההפסד הוא מהמועד שבו מתבקש לעשות בו שימוש."
אומנם, המדובר בהכרעה נקודתית של בית המשפט במסגרת העלאת טענה מקדמית, אולם אפשר ודווקא בכך טמונה החמרה מסוימת של הפסיקה ביחס להתיישנות הפסדים במסגרת התיישנות שומות ופגיעה קשה בעיקרון סופיות הדיון והוודאות הפיסיקלית. יש לזכור כי ככלל, חלה התיישנות לגבי הפסדים בחלוף המועד שנקבע בפקודה. בעניין ההחלטה, בעוד שבית המשפט נמנע בעצם מלהכריע בנקודת הזמן הנוכחית האם מדובר בעסקה מלאכותית, נעשה שימוש בעצם פוטנציאל המלאכותיות שדבק בפעולת הנישומה על מנת למתוח "מלאכותית" את תקופת ההתיישנות. מוסד ההתיישנות בכלל, ובפרט השימוש בו בהקשר של דיני המס נועד להבטיח את עיקרון סופיות הדיון וליתן מימד של וודאות בקרב ציבור הנישומים. פתיחתן של שומות שהתיישנו עלולה לעקר כלי זה על תכליותיו החשובות מתוכן ולגלוש במהרה במורדו של מדרון חלקלק.
♦יצוין, כי לא ברור האם התוצאה אליה הגיע בית המשפט נבעה בעיקרה בגין אלמנט המלאכותיות או שהמדובר בהלכה חדשה, המאיינת את אלמנט ההתיישנות עת מדובר בקיזוז הפסדים. במקרה שכזה, הרי שמדובר בשינוי מהפכני בעל השלכות חשבונאיות הרות גורל, המערפלות את כללי יצירת מס נדחה או חישוב ההפרשה למיסים בדוחות הכספיים. זאת ועוד, נוכח ההחלטה עולה התהייה האם יתהווה צורך לתקן את הדוחות הכספים של שנים קודמות.
♦ נוכח בעיות אלו ועוד, נציין כי אפשר והגיעה העת לבחון אימוץ של כללי קיזוז הפסדים ליברליים יותר, כגון האפשרות לקזז הפסדים מול הכנסות משנות מס קודמות, כמקובל בארה"ב, וכן שינוי של כללי הקיזוז הנוקשים. אימוץ כללים ליברליים דומה כי ישרת טוב יותר את מוסד ההתיישנות ועיקרון הוודאות הפיסיקלית ויש בכוחו ליתן מענה לבעייתיות שעמדה ביסוד החלטת בית המשפט בפרשה זו.
