♦המערערת, עמותה רשומה, רכשה את זכויות מדינת ישראל במקרקעין המצויים בהר-הזיתים (להלן:"עסקת הרכישה"), ומכרה את המקרקעין לקרן שלם בע"מ (להלן:"עסקת המכירה"). בחינת עסקת הרכישה מהמדינה מלמדת, כי זו הייתה מורכבת למעשה משני הסכמים שנחתמו באותו מועד: הסכם בין ממ"י (להלן:"המינהל") לבין המערערת בדבר העברת הבעלות במקרקעין למערערת, והסכם בין משטרת ישראל לבין המערערת שבגדרו נטלה על עצמה המערערת לבנות מבנה חלופי במקום אחר חלף המבנים שעל המקרקעין. התמורה אשר שילמה המערערת למנהל מקרקעי ישראל בגין המקרקעין ע"פ ההסכם, היא מתן שירותי בנייה בנכס חלופי והקמת מבנה בגודל זהה למבנה שהוקם במקרקעין אותם רכשה, אשר כאמור שימש את משטרת ישראל. הסכם הרכישה, דהיינו, ההסכם בין המינהל למערערת, וגם ההסכם עם משטרת ישראל נחתם באותו מועד. הסכם המכירה, דהיינו, ההסכם בין המערערת לקרן שלם קדם להסכמים האחרים, וקיומו איפשר למערערת לקבל על עצמה את החיוב כלפי המשטרה, ביודעה שקרן שלם תבצע את הבניה. המשיב הוציא למערערת שתי שומות שעסקו בעסקת המכירה, ושומה נוספת שעניינה עסקת הרכישה, ואשר היא העומדת במרכזו של ערעור זה. שומת מכירת אחת בוטלה ביום 31.1.2006 והשנייה לא הייתה רלבנטית למערערת. השומה נשוא ערעור זה, עניינה, עסקת מתן שירותי הבנייה על ידי המערערת למשטרת ישראל, וזאת בתמורה לרכישת המקרקעין מאת המדינה. טענות המערערת, השומה שבמוקד הדיון הוצאה בחוסר סמכות היות ושומת עסקאות קודמת בוטלה על ידי המשיב וזאת לאחר שבוצעה על ידו בדיקה מקיפה של כל ההסכמים הרלוונטיים. המערערת לא ביצעה עסקת אקראי נוספת של מכירת שירותי בניה למשטרה לא במסגרת עסקה ולא במסגרת עסקת אקראי, שירותי הבניה נכפו על המערערת במסגרת ההסכם להשבת המקרקעין. עוד נטען, כי המערערת מעולם לא התקשרה עם משטרת ישראל בעסקה מסחרית כלשהי. מטרתו היחידה של ההסכם הייתה לעמוד בתנאי המינהל אשר הוכתבו למערערת לצורך השבת המקרקעין לידיה. אין לראות במתן שירותי הבניה למשטרת ישראל עסקה של המערערת, בניית תחנת המשטרה הינה הוצאה של קרן שלם. השבת הקרקע למערערת ומכירתה לקרן שלם, מקימות את מטרות המערערת והן חלק מפעילותה המלכ"רים. טענות המשיב, מדובר בעסקאות נפרדות, ולכן, בין השאר, יש לדחות טענת המניעות. מערכת ההסכמים נשוא הערעור אינה משקפת עסקה אחת, אלא מספר עסקאות נפרדות. המשיב הדגיש, כי המערערת רכשה את המקרקעיןמהמדינה במסגרת עסקת חליפין שכללה שתי עסקאות נפרדות לצרכי מס. האחת, מכירת הזכות במקרקעין למערערת ע"י המינהל. השנייה, מתן שירותי בנייה ע"י המערערת למשטרת ישראל, שבגינה יצאה השומה נשוא הערעור. השומה נשוא הערעור חדשה והעסקה שביסודה לא נשומה קודם כלל. השומה שבוטלה עסקה במכירת המקרקעין לקרן שלם, ולא בעסקת רכישת המקרקעין מהמדינה והכרוך בה. עסקינן בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי.
ביהמ"ש המחוזי בירושלים בפני כב' השופטת מרים מזרחי:
♦ הטענה, כי בעת שהוציא את השומה הראשונה הכיר המשיב את כל העובדות הנוגעות להסכמים שמיסוד השומה, גם אם נכונה היא, אין בה כדי לבסס טענת מניעות. אין מחלוקת, כי המשיב לא שם קודם את העסקה שבין המערערת למשטרת ישראל. השומה הנדונה התייחסה לעסקה בין המערערת למשטרת ישראל שהדיווח המסודר לגביה איחר לבוא. אכן, הרי שיש קשר בין העסקאות, ואולם מדובר בעסקאות נפרדות מבחינה משפטית, ודי לעניין זה בעובדה שהצדדים להן שונים. אין מחלוקת, כי המערערת לא דיווחה על העסקה עם משטרת ישראל, במועד בו דווחה העסקה עם קרן שלם. בנסיבות בהן מכתב ביטול השומה לא קדם לדיווח כדין לגבי עסקת האקראי הנדונה, לא עומד גם בטענת המערערת, כי לא היה עליה ליתן תמורה בעבור המקרקעין מאחר שממילא המקרקעין היו בבעלותה, אין ממש. בהסכם הרכישה הובהר מפורשות, כי התמורה עבור הרכישה, היא מתן שירותי הבנייה. למערערת טענת קיום שומה קודמת שבוטלה, וגם לא עומדת לה טענת הסתמכות. אשר לטענה, שאין המדובר בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי ציין ביהמ"ש, כי לגבי הביטוי "אופי מסחרי", נכתב בספרו של פוטשבוצקי - חוק מע"מ: "אופי מסחרי - בא למעט שירות ומתנות בין בני משפחה וידידים, פעולות התנדבות וצדקה וכדומה, עם זאת אין צורך שהאופי המסחרי יתבטא בקבלת תמורה דווקא". פסה"ד בשערייך ירושלים עסק בסמכות המשיב לפי ס' 58 לחוק מע"מ לשנות סיווג, ואולם יש בו כדי לשמש מקור הרשאה בבחינת הנושא הנדון כאן עולה, כי כאשר השירות ניתן על בסיס התנדבותי ובמחירים הנמוכים ממחירי השוק, תגבר הנטייה שלא לראות בפעילות עסקה בעלת אופי מסחרי. נקבע, כי שגויה הגישה המיחסת למערערת במקרה זה עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי ובכך כדי להביא למסקנה, שאין להשית על המערערת את החיוב במע"מ בגינו.
תוצאה:♦ הערעור התקבל.
ניתן ביום 30.7.2012
ב"כ המערערת:עוה"ד זיו שרון, מיכל סולומונוביץ', מאיר פורת
ב"כ המשיב: עו"ד רועי כהן פרק' מחוז י-ם אזרחי
