♦ מדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתו נדחה ערעור שהגיש המערער על החלטת המשיב, ממונה מס ערך מוסף עכו, לדחות השגה בעניין שומת תשומות. ביום 26.6.2001 רכש המערער, שמואל וינוקור, ביחד עם אביו, בוריס וינוקור, תיקי הוצאה לפועל וציוד משרדי מחברת ד.ס.ת. אחזקות בע"מ (להלן: "חברת ד.ס.ת."). בגין העסקה, הוציאה חברת ד.ס.ת. למערער ולאביו שתי חשבוניות: חשבונית מספר 25010 על סך של 2,170,000 ש"ח וחשבונית מספר 25011 על סך של 130,000 ש"ח. המערער ביקש לנכות מס תשומות על-פי חשבוניות אלה. המשיב הכיר בתשומות שביקש המערער לנכות על-פי חשבונית מספר 25011, אך לא בתשומות שביקש המערער לנכות על-פי חשבונית מספר 25010. בהתאם לכך, ביום 30.1.2002 הוציא המשיב למערער שומת תשומות. המערער השיג על השומה, וביום 26.1.2003 דחה המשיב את ההשגה. המערער ערער על החלטת המשיב לבית המשפט המחוזי אשר קיבל חלק ניכר מטענותיו של המערער, בדחותו את כל הנימוקים הצורניים שהועלו על-ידי המשיב, כמו גם את הטעם שלפיו עצם קיומה של העסקה מוטל בספק. לאחר שבחן את מכלול הראיות שהוצגו לפניו, קבע בית המשפט כי המערער רכש מחברת ד.ס.ת. תיקי הוצאה לפועל וציוד משרדי שאינם עולים יחדיו כדי פעילות עסקית של "עסק חי". בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי אין להסתכל על העסקה כמכלול, אלא יש לבחון את רכיביה השונים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגיש המערער, בכפוף לכך שיותר למערער לנכות מס תשומות בגין מלוא הסכום ששולם לרכישת הציוד.
♦לטענת המערער,המשיב "כבול" בשומת העסקאות שהוציא לחברת ד.ס.ת., כך שהוא אינו רשאי עוד למנוע מהמערער לנכות מס תשומות בטענה שהעסקה לא חייבת במס ערך מוסף. לגוף העסקה, חוזר המערער וטוען כי רכש מחברת ד.ס.ת. פעילות עסקית העולה כדי "עסק חי", כאשר עסקה מסוג זה היא – כך לשיטתו – עסקה החייבת במס ערך מוסף. לחלופין, מדגיש המערער כי גם אם תיקי ההוצאה לפועל ייבחנו באופן עצמאי, ולא כחלק ממכלול עסקי, עדיין יש לקבוע כי מכירתם חייבת במס ערך מוסף, שכן תיקי הוצאה לפועל אינם יכולים להיחשב בגדר זכויות במסמכים סחירים.
♦לטענת המשיב, אשר מצידו כופר בכל טענותיו של המערער, תוך שהוא נסמך על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ראשית, מבהיר המשיב כי השומה שהוצאה לחברת ד.ס.ת היא שומה חלופית, אשר תוקפה תלוי בתוצאות ההליך שלפנינו. לעמדתו, הוצאה של שומה חלופית מסוג זה מצויה בסמכותו, אין בה כל פסול, והמערער לא יכול להסתמך עליה. שנית, טוען המשיב, כי המערער לא רכש מחברת ד.ס.ת. "עסק חי", כי אם רק קבוצה של נכסים ספציפיים העומדים בנפרד. בחינה נפרדת של תיקי ההוצאה לפועל מובילה – כך לדעתו – למסקנה כי מדובר ב"זכויות במסמכים סחירים"; וככאלה – מכירתם לא חייבת במס ערך מוסף, ולכן לא ניתן לנכות בגין רכישתן מס תשומות. יצוין, כי המשיב לא חזר במסגרת תשובתו לערעור על הטענות הנוספות שהעלה לפני בית המשפט המחוזי.
בית המשפט העליון בפני כב' המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין, כב' השופט ע' ארבל וכב' השופט ח' מלצר:
♦ ביהמ"ש העליון קבע פה אחד, כי לא ניתן לראות בתיקי הוצאה לפועל, או למצער בתיקי הוצאה לפועל שנפתחו בגין שיקים, כזכויות במסמכים סחירים שכן מהותו של תיק הוצאה לפועל אינה מאפשרת לראות בו אך זכות לקבלת מזומן או זכות בשטר. ועל-כן, תיקי הוצאה לפועל אינם מוחרגים מן ההגדרה של "טובין" ומכירתם חייבת במס ערך מוסף. מסקנה זו נתמכת גם בתכליתו של הסייג בדבר "ניירות ערך ומסמכים סחירים וזכויות בהם". לבחינת תכלית זו נעבור עתה.המערער רכש מחברת ד.ס.ת. תיקי הוצאה לפועל וציוד משרדי. עסקה זו, שלא עולה כדי עסקה לרכישת "עסק חי", חייבת במס ערך מוסף – הן בגין הרכיב של הציוד המשרדי (שעל החבות הנוצרת בגינו אין מחלוקת) הן בגין הרכיב של תיקי ההוצאה לפועל. אי-לכך, התנאי שלפיו ניתן לנכות מס תשומות רק אם התשומות נרכשו בעסקה שחייבת במס – מתקיים. תנאי זה הוא התנאי היחיד אשר עמד לדיון לפני ביהמ"ש הנכבד – ועל-כן, הערעור מתקבל, ועל המשיב להתיר למערער לנכות מס תשומות בגין הרכישה של תיקי ההוצאה לפועל. ביהמ"ש הנכבד הוסיף כי בדיון שנערך לפני בית המשפט המחוזי, נמנע בית המשפט – לנוכח התוצאה שאליה הגיע – מלהכריע בשאלת מחיר העסקה ובשאלת סכום מס התשומות אשר יש להתיר, בהתאם לכך, בניכוי. בנסיבות אלה, הורה ביהמ"ש הנכבד על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי על-מנת שיכריע בשאלות אלה. בנוסף, ביהמ"ש הנכבד קבע כי המשיב יישא בהוצאות שכ"ט של המערער.
תוצאה:
♦ הערעור התקבל. התיק הוחזר למחוזי לדיון בשאלות שנותרו פתוחות.
ניתן ביום 28.08.2012
ב"כ המערער: עו"ד רועי פלר
ב"כ המשיב: עו"ד יורם הירשברג, פרקל' המדינה
