♦ ביום 20.8.96 נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת בין חברת "מי ערד" חברה להנדסה לפיתוח ובניין בע"מ וחברת "שב-עמי", חברה לבניין ולהנדסה בע"מ לבין העוררת, שעל פיו השכירו המשכירות לעוררת יחידה בקניון "אביה" וזאת על מנת לפתוח סניף "מקדונלד'ס". במסגרת ההסכם נקבעה תקופת שכירות למשך 10 שנים, עם אפשרות הארכה לשתי תקופות שכירות נוספות של 5 שנים כל אחת. העוררת הגישה הצהרה ודיווחה על ההסכם ושילמה את מס הרכישה. המרכז המסחרי בקניון אביה לא הצליח ומונה לקניון כונס נכסים. ובשל כך, ועוד בטרם חלוף תקופת השכירות בת 10 השנים הראשונות, בהתאם להסכם, נסגרה המסעדה והעוררת פסקה להחזיר, במושכר. ביום 4.4.11 פנתה העוררת למשיב בבקשה להחזר מס הרכישה תוך הגשת תצהיר ביטול עסקה, בלא שהיה ניצול כלשהו של האופציה להמשך תקופת השכירות לתקופות של 5 שנים כל אחת. ביום 24.5.96 נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת בין חברת "אפדור בע"מ" לבין העוררת במסגרתו השכירה לעוררת שטח בצידה הדרום מערבי של טיילת מלון "הולידיי אין קראון פלזה אילת" וזאת על מנת לפתוח במושכר סניף "מקדונלד'ס". תקופת השכירות נקבעה לתקופה של 5 שנים, עם אפשרות הארכה לשלוש תקופות שכירות נוספות של 4 שנים ו-11 חודשים כל אחת. העוררת הגישה הצהרה ודיווחה למשיב על ההסכם ושילמה מס רכישה. ביום 4.11. 02 בוטל, בהסכמה, ההסכם והמסעדה נסגרה. ביום 6.4.11 פנתה העוררת למשיב להחזרת מס הרכישה. ביום 20.2.12 החליט המשיב שלא לקבל דרישותיה של העוררת לגבי שתי העסקאות.
♦לטענת המשיב, הבקשה להחזר מס הרכישה לגבי עסקת הולידיי אין הוגשה כ-9 שנים לאחר ביטולה. לגבי עסקת קניון אביה, הבקשה הוגשה כ-7 שנים לאחר ביטולה. אין מקום להחזר מס הרכישה לאור השיהוי הרב בהגשת הבקשות ולאור הוראות דיני ההתיישנות.
♦לטענת העוררת, אין לראות באיחור בהגשת הבקשה משום עיכוב או התיישנות. סעיף 102 לחוק לא קובע מועד להגשת הבקשה להחזר תשלום המס ולכן אין מקום לטענת שיהוי או התיישנות. כשם שחוב מס החל על נישום לא מתיישן, כך גם לגבי תביעות הנישום וזאת בשל עיקרון ההדדיות.
בית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים בבאר שבע בפני כב' השופט (בדימוס) י. בנאי:
♦ ביהמ"ש קבע, כי משילובן של הגדרות "חכירה" ו"חכירה לתקופה" מסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תשכ"ג-1963 (להלן:"החוק"), עולה כי "זכות במקרקעין" מסוג חכירה אינה כל חכירה אלא כזו העולה על 10 שנים. עוד עולה כי לצורך חישוב תקופת החכירה, תובא בחשבון התקופה המרבית שאליה יכולה להגיע החכירה, ובכלל זה גם תקופת החכירה שניצולה תלוי בהפעלת זכות בדירה (אופציה) הנתונה לחוכר, להאריך את תקופת החכירה ואת מישכה. ביהמ"ש הנכבד הוסיף, כי לאור פסק הדין בביהמ"ש העליון בעניין בזק (ע"א 10846/06), לאור הסכמי השכירות שביצעה העוררת ולאור אי מימוש האופציה שניתנה לעוררת בכל אחד מההסכמים הנ"ל, לא יכולה להיות מחלוקת כי אכן העוררת הייתה זכאית להחזר תשלום מס הרכישה ששולם, בהתייחס לזכויות האופציה שניתנו לעוררת בשני ההסכמים ואשר לא נוצלו. משום כך, המשיך ביהמ"ש הנכבד, אין המשיב שולל את זכותה של העוררת להחזר תשלום מסי הרכישה, אלא תולה את הסירוב בהחזרת תשלום המס, בעיכוב ובהשהיה של הגשת הבקשות בפני המשיב, להחזרת תשלום המס, לאחר 7 ו-9 שנים. ביהמ"ש הנכבד הוסיף כי מס על פי חוק נגבה באמצעות פקודת המיסים (גביה) וכן כי אי תשלום מס מהווה עבירה עליה נענשים. יש וצריך להיות שוני והבדל בין חובתו של אזרח בתשלום המס שייעודו למלא צרכים של אזרחי המדינה, לבין זכות להחזר תשלום מס לנישום, בהתאם לס' 102 לחוק או החזר מס ששולם בטעות (ס' 103 לחוק). הצורך בתשלום המס גובר, לדעת כבוד השופט, על עיקרון ההדדיות. לבסוף הוסיף ביהמ"ש הנכבד כי לא ניתן ע"י העוררת כל הסבר לאיחור הרב של 7 ו-9 שנים בהגשת בקשות להחזר מס הרכישה, עקב אי ניצול האופציה.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 05.09.2012
ב"כ המערער:עוה"ד רונית ברזילי, ממשרד מאיר מזרחי ושות'
ב"כ המשיב: עוה"ד ירון פנש מפמ"ד באר שבע
