♦ מדובר בערעור על החלטת המשיב שלא להתיר למערערת, חברה העוסקת במחזור גרוטאות לשם הפקת עופרת, לנכות מס תשומות מחשבוניות שנתקבלו אצלה מארבע חברות שונות (להלן: "החברות"). יצוין, כי הערעור הוגש לאחר דחיית השגתה של המערערת. כחלק מפעילותה העסקית של המערערת, רכשה מהחברות שצוינו לעיל מצברים משומשים, והחשבוניות שהוצאו בגין כך עומדות במוקד השומה מושא הערר. בשלהי 2011, ערך המשיב למערערת שומת תשומות במסגרתו חויבה להשיב ניכויי המס שדרשה, וקיבלה, ע"פ אותן חשבוניות. במסגרת הערעור, עתרה המערערת למתן הוראה למשיב לגלות בפניה מידע הקשור לחברות ובכלל זה, כתובתן, תאריכי רישומן וסגירתן, פרטי המייצגים כלפי המשיב וכן, עותק מהדוחות התקופתיים שהוגשו מטעם החברות. המערערת טענה כי בהליך אחר אשר התקיים כנגד אדם בשם איברהים שוואהין (להלן: "איברהים"), עולה, כי אותו איברהים רכש את החברות הישראליות, וביניהן החברות שחשבוניותיהן הן מושא הליך זה החליף מנהליהן באמצעות אנשי קש שהיו נתונים למרותו, חבר לאנשי עסקים ישראלים והתיר להם להוציא לעוסקים ישראלים (דוגמת המערערת) חשבוניות מס של החברות "המכובסות" בגין עסקאות שעשו עם עוסקים בישראל. אותן חברות דיווחו על העסקאות שהיו כלולות בחשבוניות שהוציאו ומנגד קיזזו "תשומות", שלא היו ולא נבראו, בשיעור קרוב מאוד לסכום המע"מ של העסקאות. כך שבפועל, אותן חברות העבירו למשיב חלק מזערי בלבד, של חיובי מע"מ שגבו, והיתרה שולשלה לכיסם. נטען, כי ע"פ פרסומים בעיתונות, אותן חברות שילמו מע"מ בשיעור של 0.5% בלבד. לשיטת המערערת, תשלום מס בשיעור כה נמוך, היה צריך לעורר, באופן מיידי, את חשדו של המשיב, המיוחד כשעל הפרק סוגיית ההחזרים על פי חשבוניות החברות. נטען עוד, כי בפני המשיב נפרסו פרטיהן של החברות, שמות בעליהן ואנשי המקצוע שייצגו אותן, כך שניתן היה בקלות לדרוש מחברות אלו את חשבוניות התשומה ולהצליב אותן עם יתר הנתונים שברשות המשיב ובכך לגלות התרמית ולמנוע נזק לצדדים שלישיים, כדוגמת המערערת.
♦לטענת העוררת, השאלה מי זה אשר ישא בתוצאות ההפסד שנגרם מאי העברת מע"מ לשלטונות המס היא שאלה בעלת רכיבים נזקיים. המערערת המשיכה וטענה, כי אין מניעה שבמסגרת ההשגה על השומה תיבחן התנהגותו של המשיב, שהרי, אין הצדקה לחיובו של הנישום בנזק, בשעה שהמשיב עצמו יכול היה למנוע הנזק, הואיל ולעיניו נחשף מידע משמעותי, כאשר לו בלבד מוקנית הסמכות והיכולת לבחון המידע, אך התרשל והניח לנזק להתרחש. לסברת המערערת, חשיפת המידע המבוקש תאפשר לבחון מקרוב את התנהלותו של המשיב. המערערת סבורה כי טענת החיסיון מועלית ע"י המשיב כ"עלה תאנה", לשם הסתרת רשלנותו וכי גילוי המסמכים הינו ביטוי ראוי לקיומו של הליך הוגן שבו תוכל המערערת להתגונן מפני המשיב אשר הוא בעצמו אישר תשלום החזר המס בשיעור ניכר ע"פ אותן חשבוניות, שלעת זו, הוא מבקש לחייב בהן את המערערת.
♦ לטענת המשיב, אין המדובר בבקשה להצגת חומר ראיות, אם כי דרישה בלתי מוצדקת לקבלת מידע עסקי וכלכלי אודות עסקים אחרים. על המערערת לשכנע כי בנסיבות העניין היא זכאית להיכנס לגדר החריג הסובייקטיבי שנקבע בהלכת מ.א.ל.ר.ז. המשיב מוסיף, כי העיתוי שבו נזכרה המערערת לדרוש פרטים על החברות מאוחר לכל הדעות. מה גם שהמידע חוסה תחת חובת החיסיון.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני כב' השופטת נחמה נצר:
♦ביהמ"ש קבע, כי לצורך בחינת אפשרות הסרת חיסיון ולו במסגרת הליך משפטי נדרשים לאזן זכותם של מושאי המידע, שגילויו מבוקש, לבין זכותו של הנישום לקבל מידע הנחוץ לו לביסוס הגנתו. נקודת המוצא כי הכלל הנוהג הוא כלל הגילוי, והחיסיון הינו החריג. בית המשפט הנכבד הוסיף כי הזכות לגילוי הנה חלק מהזכות ומהחובה לקיים הליך משפטי הוגן, וזאת לצד הציפייה, כי ההליך המשפטי יחתור ויביא לגילוי האמת. ביהמ"ש קבע, כי במצב דברים זה, בו מעורבותן של החברות מרחפת כעננה, שכן החשבוניות שהן הוציאו שימשו בידי המערערת לצורך ניכוי מס תשומות והדרישות להחזרי מס, רשאית בהחלט המערערת לנסות ולהיבנות מעיון בדיווחים שהגישו החברות לרשויות המס ובכלל זה, באופן שבו בחרו רשויות המס להשקיף על התנהלותו המתוארת בצידו האחר של המטבע, קרי במישור היחסים שבין החברות לרשויות המס. בית המשפט הנכבד המשיך ואמר כי ניתן לבסס טענת ההתרשלות שהמערערת משמיעה כנגד המשיב בהשתהותו, יתר על המידה, של המשיב בניסיון להתחקות אחר המתרחש. לדעת כבוד השופטת נצר הנכבדה, אימוץ עמדת המשיב ישים ללעג ולקלס את מאמרו של המחוקק שהרי זה קבע מפורשות בסעיף 142 לחוק מע"מ כי החיסיון לא יחול, מקום בו גילוי המידע נדרש לצורך ובמהלך הליך משפטי.
תוצאה:
♦הבקשה התקבלה.
ניתן ביום 07.10.2012
ב"כ המערערת: עוה"ד יעקב קסטל
ב"כ המשיב: לא צוין
