♦ המערער הינו מפעיל מונית. במהלך ביקורת ניהול ספרים של פקיד שומה חדרה, עלה מבקר מחלקת ניהול ספרים (להלן: "המבקר") למוניתו של המערער ושילם לו מראש תקבול עבור נסיעה.
♦ לאחר ביצוע התשלום החל המערער בנסיעה. המערער לא רשם את התקבול בקופה הרושמת (המשמשת גם כמונה). כאשר הגיעה המונית ליעדה ירד ממנה המבקר, ועל פי תיאום מראש ניגש למונית המבקשר השני (להלן: "המבקר השני") וביקש לנסוע למקום נוסף. על האירועים שאירעו לאחר מכן נטושה בין הצדדים מחלוקת.
♦ לגרסת המשיב, המתבססת על עדותו של המבקר שני, החל המערער בנסיעה מבלי שרשם את התקבול שקיבל כאמור מהמבקר הראשון. כעבור מספר מטרים הזדהה המבקר השני בפני המערער כעובד בפקיד שומה וביקש ממנו לעצור בצד הדרך. רק בשלב זה, כך לגרסת המשיב, רשם המערער את התקבול.
♦ המחלוקת העיקרית בין המערער למשיב הינה מחלוקת עובדתית ועניינה מועד רישום התקבול- האם התקבול נרשם לפני שהמבקר הזדהה בפני המערער או שמא לאחר מכן.
♦ המשיב טען, כי על פי סעיף 17(א) להוראות ניהול ספרים, מוטל על המערער לרשום כל תקבול בסמוך למועד ביצוע הפעולה. לטענת המשיב, רישום התקבול רק לאחר סיום הנסיעה ולאחר הזדהות המבקר, מהווה סטייה מחובת הרישום במועד ועל כן כדין נפסלו ספרי המערער.
♦ המערער טען, כי את התקבול רשם במועד וכי לא הייתה כל עילה לראות את ספריו כבלתי קבילים ולפסלם. יצויין, כי בתצהירו המקורי הצהיר המערער: "הנני להצהיר, כי לפני עלייתו של המבקר התקבול כבר נרשם, כי אני נוהג לרשום את התקבול בתחילת הנסיעה, ולא היתה זו נסיעת מונה. מה שחשוב שהתקבול נרשם בוודאות ובזה אין לי כל ספק" וכמו כן טען, כי לא נפל כל פגם בשעון המונה וכי השעה היתה מדויקת.
לעומת זאת, בתחילת הדיון הודיע בא כוחו הנוכחי של המערער, כי בתצהיר המקורי של המערער נפלה טעות ובמקום האמור בו, לפיו הרישום נעשה בתחילת הנסיעה, צריך להיות כתוב כי הרישום נעשה בסיום הנסיעה. בקשתו לתיקון התצהיר התקבלה.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה – כב' השופט רון סוקול:
♦ ביהמ"ש קבע, כי מהעדויות מתברר, שהמחלוקת העובדתית בין הצדדים הינה מצומצמת ביותר ועניינה מועד רישום התקבול; האם לפני שהמבקר הזדהה בפני המערער או שמא מייד לאחר מכן. כך או כך, אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים כי הרישום לא נעשה כאשר המבקר הראשון היה במונית- לא בתחילת הנסיעה ולא בסיומה.
♦ ביהמ"ש קבע, כי מדובר בגרסאות סותרות וכי הגרסה הראשונה שמסר בתצהירו ולפיה את התקבול רשם כבר בתחילת הנסיעה אינה מתיישבת עם האמור בדו"ח ביקורת חוץ שנערך על ידי המבקר במועד האירוע. וכי אילו המערער היה רושם את התקבול לפני שהחל בנסיעה עם המבקר השני, היה צפוי שיאמר זאת. בדו"ח הביקורת נרשמה תגובת המערער לליקויים שנמצאו ושפורטו, אולם בתגובה זו לא צוין שהתקבול נרשם בטרם החל בנסיעה החדשה, כפי שהוא טוען בבית המשפט. אמנם המערער לא חתם על הדו"ח אך בשום שלב לא טען ולא הצהיר, כי סרב לחתום מאחר שהדברים אינם תואמים לגרסתו.
♦ ביהמ"ש קבע, כי אמנם בישיבת השימוע טען המערער באמצעות מייצגו, כי התקבול נרשם לפני תחילת הנסיעה, אולם גם דברים אלו סותרים את מכתבו של המייצג, שם נאמר: "האמת שמרשי רשם את הסכום דקה לפני שנשאל על ידי המבקר, וביקש לשאול אם רשם את הסכום, מרשי טען במקום שכן רשם".
♦ ביהמ"ש קבע, כי בין גרסאות אלו יש להעדיף את גרסת המשיב. גרסתו של המערער לא הייתה אחידה אלא השתנתה. במיוחד חשוב לשים לב לשינוי בין הגרסה שנמסרה על ידו בתצהיר המקורי לבין הגרסה שמסר בדיון. לשינוי כה משמעותי בגרסה העובדתית היה צריך להינתן הסבר. הטענה שמדובר בטעות קולמוס בלבד אינה סבירה.
♦ ביהמ"ש קבע, כי שינוי הגרסאות של המערער מטיל צל כבד על מהימנותו ועל כן, יש להעדיף את גרסת המשיב. משנתקבלה גרסת המשיב ולפיה לא רשם המערער את התקבול מיד בתום הנסיעה, אלא טרח לעשות כן רק לאחר שהבין, כי הנוסע הינו מבקר במס הכנסה, הרי שהוכח, כי לא הייתה סיבה מספקת לאי רישום התקבול וכדין נפסלו ספרי המערער.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 26.12.2010
ב"כ המערער : עוה"ד אחמד יונס
ב"כ המשיב : עוה"ד יוסף דאוד