♦ בשנים הרלבנטיות ניהל המערער מגרש לקנייה ומכירת מכוניות משומשות, מכונה לרחיצת מכוניות ומזנון בכפר סבא. פקיד השומה ערך לעסק שומה לפי מיטב השפיטה ופסל את פנקסי החשבונות. במסגרת הערעורים ערער המערער גם על החלטת המשיב לפסול את פנקסיו. אולם בדיון מיום 10.3.2008, לאחר שמיעת עדויות והצגת ראיות הודיע בא כח המערער על חזרה מהערעור בקשר לפסילת הפנקסים. בפסק דין חלקי מאותו היום נקבע שפנקסי המערער פסולים.
♦ לטענת המשיב, על פי בדיקות שערך בספרי העסק אחוז הרווח הגולמי צריך להיות 18% ולא פחות מ-5% כמוצהר בדו"ח. קיימות מספר מכוניות שהיו בבעלות המערער ובני משפחתו, מכוניות אלה נרכשו במסגרת פעילות המסחר במכוניות, אך לא נכללו בספרי העסק. המערער לא הציג כל החומר כנדרש ולא הציג בפני העתקים מחשבונות הבנק. לא ניתן הסבר לאי ההתאמה בין מלאי סגירה בשנה אחת לבין מלאי הפתיחה בשנה העוקבת, כפי שניתן לראות עפ"י הדו"חות שהוגשו. הוצאה בסך 60,000 ש"ח שנדרשה בגין חוב אבוד בשנת 1998 לא עומדת בכללים להתרת חוב אבוד כפי שנקבעו בפסיקה. המשיב ערך השוואת הון לתקופה שבין 31.12.1993-21.12.1997 והתגלו הפרשי הון בלתי מוסברים בסך 1,737,033 ש"ח. לאור כך, ובהעדר נתונים אחרים, ערך המשיב שומות בצו עפ"י ס'152(ב) לפקודה וקבע את הכנסותיו לשנים 1997, 1998 ו-1999. לחלופין קבע המשיב את הכנסותיו של המערער בצו עפ"י סעיף 152(ב) לפקודה בהתבסס על הפרשי הון.
♦טענות המערער, מגרש המכוניות הינו עסק ייחודי ובעת עריכת השומות היה על המשיב לשקול ו/או להתחשב בנסיבות אלה: להבחין בין רכש שנסחר באמצעות חשבוניות לבין רכב פרטי שאת החשבונית במכירתו במקרה של מכירת מכונית לקונה פרטי היה על המערער להוציא חשבונית על ההפרש שבין מחיר הקניה לבין מחיר המכירה וממילא סכום הקניה לא נרשם כהוצאה. בהקשר זה טוען המערער כי המשיב חישב את מלוא סכום המכירה כהכנסה מבלי שהפחית את סכום הרכישה. להתחשב בצורך של המערער להסתיר מלקוחותיו את מחיר הרכישה או פער התיווך. להתחשב בכך ששיעור הרווח הגולמי מכל עסקה הוא מקרי ולא קבוע. מכונית אחת נמכרת תוך יום ומכונית אחרת "צוברת אבק" למעלה משנה, ובמצב דברים זה אין לקבוע את שיעור הרווח על פי מקבץ עסקאות. להתחשב בכך שהמערער לא כלל רכבים פרטיים ברשימת המלאי כדי לא לנפח את המחזור באופן שיגדיל את תשלומי המע"מ ומקדמות המס עד כדי חנק הנזילות. להתחשב בכך שהמערער לא רשם בעלות על רכבים כדי לחסוך "יד נוספת" המפחיתה מערך הרכב. בנוסף, למערער טענות על אופן ביצוע השומה. לטענתו השומה בוצעה על סמך מדגם של 17 מכוניות שעה שהיקף המסחר השנתי עמד על 200 מכוניות, והסתמכות המשיב על דרך תדריך שפורסם לאחר קביעת השומות.
בבית המשפט המחוזי בת"א כבוד השופט מגן אלטוביה:
♦ עפ"י ביהמ"ש, בפסק הדין בע"א 352/86 וערעור שכנגד פ"ש פתח תקווה נ' עו"ד יצחק אורן התייחס ביהמ"ש לנפקות פסילת פנקסיו של נישום, וכך קבע: "פסילת פנקסיו של נישום היא מן הנימוקים השכיחים לעריכת שומה לפי מיטב השפיטה. משהוכח, כי בהיעדר ספרים תקינים, רשאי היה פקיד השומה להשתמש ב"מיטב שפיטתו"', אזי אין עליו החובה להוכיח על ידי ראיות מדויקות, ששומתו הינה אכן מדויקת לחלוטין". פקיד השומה מחויב, כמובן, בעריכת שומה סבירה, אך כשאין בסיס מוצק להערכת הכנסתו של הנישום, מן הטעם שספריו נפסלו, "לא יתערב בית המשפט בשומה, אפילו לא היה בידי פקיד השומה כדי לבססה על ראיות, שאפשר להעמידן במבחן, והיא כולה פרי ניחושו והשערתו" (ע"א 557/68 פקיד השומה תל אביב 1 נ' גדעון בדולח). במילים אחרות, כאשר הספרים לא קבילים אין חובה על פקיד השומה להוכיח את שומתו ע"י ראיות מדויקות וביהמ"ש לא יתערב, אפילו השומה כולה פרי ניחוש והשערה של פקיד השומה. נציג פקיד השומה ערך מדגם בין 5 רוכשים ומצא שמחירי הרכישה שונים מאלה שדיווח הנישום. לטענת הנישום, ייתכן שהרוכשים לא דיווחו אמת, אך נציג פקיד השומה נתן אמון בדבריהם ועמדתו מקובלת על דעת בית המשפט. כמו כן טען נציג פקיד השומה כי המערער או מייצגו לא התייחסו לממצאי הבדיקות שהציג בפניהם. טענות המערער בדבר תיווך והעברת התמורה לאדם אחר, נדחו. ייתכן שבדיקות פקיד השומה לא מהוות אינדיקציה מוחלטת לשיעור הרווח הגולמי שקבע, אך בהתחשב בפסילת הפנקסים אין בכך פגם בעריכת השומה. עדותו של מר קרמר, נציג פקיד השומה, הייתה מקיפה ויסודית ואין הכרח לזמן דווקא את מי שערך את השומה שיעיד עליה, אף שזו האפשרות העדיפה. על פי התדריך הכלכלי שפורסם בשנת 2006, הרווח הגולמי בעסקים מסוג זה הוא 22%. בהעדר ראייה אחרת, יש בתדריך האמור כדי לחזק את מסקנות פקיד השומה. לעניין החוב אבוד, המערער לא הוכיח זאת. אין מקום להתערב בשומה גם מבלי להתייחס לסוגיית הפרשי ההון הבלתי מוסברים.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 3.9.2012
ב"כ המערערת: עו"ד אלי גודארד
ב"כ המשיב: עו"ד גלית פואה