♦ מדובר בשני ערעורים מאוחדים בהם העמידו המערערים למבחן שאלה אחת – האם בגדר חישוב מאוחד, כאשר המערער הוא בן-הזוג הרשום של שני בני-הזוג בהתאם לסעיף 64ב לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), חל הפטור של בת-זוגו הנכה [לפי סעיף 9(5)(א) לפקודה] על כלל הכנסות בני-הזוג. לשיטת המערער, בגדר החישוב המאוחד עוברת ההטבה של נישום לבן-זוגו הרשום, מאחר "שהוראת סעיף 64ב יוצרת פיקציה אשר מאפשרת, את הפיכתה של הכנסה "זרה" להכנסה מיגיעה אישית" (הודעה המפרשת את נימוקי הערעור). לשיטת המשיב מנגד, הפטור ממס מכוח סעיף 9(5) ניתן אך ורק על יגיעתו האישית של הנכה ולפיכך, גם בחישוב מאוחד יש להעניק את הפטור בגין הכנסות הנכה בלבד.
♦לטענת המערער, כאשר חפץ המחוקק להפריד הטבה שניתנת לאחד מבני-הזוג במקרה של חישוב מאוחד, עשה זאת בצורה מפורשת, כך נקבע בסעיף 35(ב) לפקודה העוסק בנקודות זיכוי הניתנות לעולה לישראל. לשיטת המערערים, משלא קיימת הגבלה מפורשת מעין זו בסעיף 9(5), החלטת המשיב משוללת סמכות שהרי, אין בסמכותו להוסיף הגבלות על הוראות החוק הקיימות. בא כוח המערער הטעים, כי בסעיף 9(5) לא קיימת הוראה המונעת מהכנסותיה של המערערת, לבוא במסגרתו, ולשון בלתי מסויגת זו מלמדת, לשיטתו, כי המחוקק ביקש שלא ליצור הפרדה מלאכותית בין בני-הזוג. עוד טען המערער, כי התכלית של "עידוד נכים לשיקומם העצמי" העומדת בבסיס חקיקת סעיף 9(5) מקרינה על כל מערך השיקום: פיזי, נפשי, אישי וסביבתי. לדבריהם, הקמת משפחה וקיומה בכבוד הינה חלק מהותי בהליך השיקום העצמי של הנכה, ולפיכך יש להתייחס לתא המשפחתי כיחידה אחת מרגע היווצרותו. הגישה המצמצמת לסעיף 9(5) לה טוען המשיב, מציבה את הנכה כיחידה פרטנית, נפרדת מהתא המשפחתי.
♦לטענת המשיב, העובדה שעפ"י החוק הפטור מתייחס ליגיעתו האישית של הנכה, היא הנותנת שפטור זה לא ניתן להעברה. לפי הנטען, ברור לכל כי הפטור הוא אישי ואינו משפחתי, והוא חל על הכנסות הנכה או העיוור אשר נצמחו מיגיעתו האישית ומזו בלבד. ב"כ המשיב הדגיש, כי המערערת לא תרמה ביגיעתה האישית לצמיחת ההכנסות של המערער. עוד נטען ע"י ב"כ המשיב, כי הפסיקה שב"כ המערערים נשען עליה, אינה מבססת את טיעונו. עוד טען ב"כ המשיב, כי אין ללמוד דבר מניסוחו של ס' 35(ב) לפקודה מאחר שהובהר בפסיקה שעניינו טכני והוא עוסק באופן חישוב המס בלבד, ולא בנושאים מהותיים. בסיכומיו טען ב"כ המשיב, שהמערערים כשלו מלהוכיח שלמערערת "'יגיעה אישית' משלה.
בית המשפט המחוזי בירושלים בפני כב' השופטת מרים מזרחי:
♦ ביהמ"ש קבע, כי כדי לזכות בפטור לא די בכך שבעל ההכנסה הוא נכה, אלא להכנסה עצמה צריכה להיות תכונה מיוחדת של היותה מושגת בדרך של "יגיעה אישית". לכאורה תכונה כזו אינה ניתנת להעברה, שהרי לא זו בלבד שאינה נובעת מעצם היותו של הנישום נכה, אלא תלויה היא באופי הקונקרטי של עבודתו. ייחוס ההכנסה לנישום מכוח החוק (ראיית ההכנסה כהכנסת בן-הזוג הרשום), מביא לכך שתכונות ההכנסה של בן הזוג הרשום מועברות לכלל ההכנסה, ויינתן הפטור כאשר ההכנסה המקורית שלו עונה על דרישת ה"יגיעה האישית". במילים אחרות, הסביר בית המשפט הנכבד, במצב דברים כזה, כל ההכנסה "המרוכזת" אצל בן-הזוג הרשום מקבלת את תכונת ה"יגיעה האישית". בית המשפט הנכבד הוסיף כי שהקשיים בהעברת תכונת ה"יגיעה האישית" להכנסה שאינה מ"יגיעה אישית", אינם מונעים העברה כזו. לשיטת בית המשפט הנכבד, לא בכל מקרה של מיזוג הכנסות לצורך חישוב המס ניתן לדבר על "מטמורפוזה" של ההכנסה, באופן שהיא מקבלת תכונה שלא הייתה בה מלכתחילה. בכלל המקרים הנכנסים לגדר מיזוג זה, יש להבחין בין מצבים בהם ההכנסה "המועברת" לצורך חישוב המס עוברת למי שהוא נשא של התכונה המביאה להקלה במס, ובין מקרים בהם היא מועברת למי שאינו נשא של תכונה זו. לשון הוראת ס' 65 כפשוטה מורה, כי קובע תכונות ההכנסה הכוללת לצורך החישוב הוא בן הזוג הרשום. לכן, אם בן הזוג הרשום הוא הנכה, תהנה כל ההכנסה מהפטור (כאשר הוכיח הנכה יגיעה אישית). שונה הדבר כאשר בן הזוג הרשום אינו הנכה. הקביעה שיש לייחס את כלל ההכנה במקרה כזה למי שאינו נכה ויש לחייבה על שמו, מובילה למסקנה, כי גם אם תמוזג עם הכנסתו שלו עם הכנסת בן זוג נכה, לא יהא בכך כדי לזכות את ההכנסה הכוללת בפטור. בעניין הנדון, המערער שאינו נכה, הוא בן הזוג הרשום, ואשתו היא הנכה. ועל כן, לא מתקיימים התנאים לתחולת הפיקציה שתוארה. לאור האמור, החליט בית המשפט הנכבד לדחות את שני הערעורים המאוחדים וכי הכנסתם המשותפת של המערערים בגדר החישוב המאוחד לא תחשב כהכנסה מ"יגיעה אישית".
תוצאה:
♦הערעור נדחה.
ניתן ביום 24.10.2012
ב"כ המערערת: עוה"ד יוסי רומנו
ב"כ המשיב: עוה"ד מורן בראון
