♦ למערערים, שהינם בני זוג, עסק מוניות המפעיל 6-5 מוניות (להלן: "העסק"). המחלוקת בין הצדדים עוסקת בשומות לפי מיטב השפיטה לשנים 2007-2005 שהוציא המשיב למערערים לאחר שפסל את שומותיהם העצמיות בשל אי סבירות שהתגלתה בהן, והמלמדות כי המערערים לא דיווחו על אחוז ניכר מהעסק שהם מפעילים. מחלוקת אחרת עוסקת בשאלה האם העסק מנוהל בפועל על ידי המערערת על שמה העסק רשום, או שמא הוא מנוהל בפועל אך על ידי המערער. לפנים משורת הדין, החליט המשיב להתיר בניכוי הוצאות דלק נוספות מעבר להוצאות שנדרשו בדוחות. שני הצדדים הצטיידו עם חוות דעת כלכליות. המערער עם זו של רו"ח עזריאל אליהו והמשיב עם זו של מר אורי הרוש. בנוסף, הצטייד המערער עם תצהירו שלו ועם עדויותיהם של מספר נהגי מוניות העובדים בעסק שהתייצבו למתן עדות מבלי הגשת תצהיר.
♦ לטענת המערערים, המשיב טעה בהערכתו, כי העסק מנוהל בפועל על ידי המערער ולא על ידי אשתו. כן נטען שהמשיב טעה בחישוביו, בניתוח מספר הקילומטרים של המוניות, ושאר נתוני העסק המופעל על ידי שכירים שאינו מותאם לעסק כדוגמת זה של המערערים. לעומת זאת, חישוב המערערים מבוסס על סרטי הקופה אשר נתקבלו מנהגיהם השכירים המקבלים את משכורתם על פי נתונים אלה. המערערים הצביעו על כך שהמשיב התייחס למוניות המועסקות בעסק שלהם ככאלה המופעלות על ידי בעל העסק, וכי המשיב התייחס לעסקם ככזה המנוהל בעיר כרך רגילה בנתונים שונים מהעסק של המערערים המתנהל בירושלים.
♦ לטענת המשיב, העסק מנוהל בפועל על ידי המערער במקביל לעבודתו כשכיר ברשות השידור. באשר לתוכן השומות ציין המשיב כי הוא ערך את השומות על בסיס הנתונים שקיבל מספרי העסק ולפי תחשיבים של המחלקה הכלכלית בנציבות מס הכנסה, בכללם: נתוני הקילומטרים השנתיים שנסעו המוניות שנלקחו מתוך סרטי הקופה שנוהלו במוניות של העסק; ניכוי 10% בגין נסיעות פרטיות בהתאם לתדריכי המחלקה הכלכלית; ניכוי נוסף בשיעור של 35% בגין נסיעות סרק; וחישוב הפדיון לקילומטר לנסיעה בתשלום לפי ספרי העסק על פי פעולות סרטי הקופה.
בית המשפט המחוזי בירושלים בפני כב' השופט דוד מינץ:
♦ ביהמ"ש קבע, כי אין למערערת אין יד ורגל בניהול העסק. בהמשך, קבע בית המשפט הנכבד כי ספריו של המערער לא נפסלו ולכן "חובת ההצדקה" רובצת על המשיב להצדיק את שומתו. הודגש, כי "חובת ההצדקה" אינה הופכת את נטל ההוכחה ומטילה אותו אל פתחו של המשיב, אלא אך קובעת כי עליו להצדיק את שומתו. במקרה זה, לא זו בלבד שהמערער לא הרים את הנטל להוכיח את טענותיו, כי הפער בין המחזור המוצהר על ידו למחזור הצפוי בהתאם לתדריך הכלכלי הוא תוצאה של היקף נסיעות סרק והיקף נסיעות פרטיות גדולים הרבה יותר מהרגיל, אלא שהמומחה מטעם המערערים, רו"ח עזריאל אישר בהגינותו כי הדיווח של המערערים לא היה סביר והוא חסר הגיון אל מול הנתונים של המערער עצמו, גם מבלי להתייחס לנתונים אובייקטיביים המקובלים בענף. פער כה גדול בין המחזור המוצהר למחזור שאמור היה להתקבל לפי התדריך הכלכלי בהעדר כל הסבר המניח את הדעת ואי סבירות תוצאותיו העסקיות בבחינתם אל מול נתוניו שלו עצמו, די בהם כדי לקבוע שהמשיב עמד ב"חובת ההצדקה" לביטול השומה העצמית של המערערים. משעמד המשיב בנטל ההצדקה לאי אימוץ שומת המערערים, עבר אל המערערים הנטל להוכיח את טענתם, כי השומה שהוצאה להם על ידי המשיב הינה מופרזת בנתוניה. ® ביהמ"ש קבע, כי אין כל ממש בטענות המערערים בדבר היקף נסיעות פרטיות והיקף נסיעות סרק, ואין בטענות אלו כדי לתת מענה לפער העצום שבין המחזור שדווח על ידי המערערים לבין היקף המחזור הצפוי בהתאם לתדריך הכלכלי.
♦ לגבי שיטת העבודה של המערערים ונושא טיפולם בפדיונם, קבע ביהמ"ש, כי בנסיבות בהן המידע שנמסר על ידי הנישום לא היה נכון, בדומה לנישום שספריו נפסלו, ניתן לפקיד השומה שיקול דעת רחב בבואו לערוך לנישום שומה לפי מיטב השפיטה. אולם אין בכך כדי למנוע מהנישום, גם במקרה שכזה, להוכיח כי השומה שהוצאה לו היא בלתי סבירה ומופרכת מיסודה, נוכח ההלכה כי אין תפקידה של שומה לשמש סנקציה עונשית כנגד הנישום שנכשל אלא לשאוף למס אמת שהיא אחת התכליות העיקריות העומדות ביסוד דיני המס.
♦ לבסוף קבע ביהמ"ש משנדחו שתי הטענות היחידות השנויות במחלוקת בין הצדדים יש מקום לקבל את שומת המשיב בכל הנוגע לפדיון הכולל המחושב של כלל המוניות. בית המשפט קיבל את בניית השומות בצו כפי שפורט בנימוקים לקביעת השומה מיום אך הוסיף, כי מתוך סכומים אלו יש לנכות את שכרם של הנהגים.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 1.11.2012
ב"כ המערערים: עוה"ד שמעון טננבלט
ב"כ הנתבע: עוה"ד ריצ'ארד סאלח
