מבחן הכוונה הוא המבחן היחיד לצורך קביעת עסקת אקראי במס הכנסה וכל המבחנים האחרים מיועדים לבסס אותו - קרלוס בגס - ע"מ 1166-04/
מבחן אחד בלבד לזיהוי עסקת אקראי:
עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי תקים חבות במס הכנסה לפי סעיף 2(1).
בפסיקה, נקבעו מספר מבחנים על מנת להבדיל בין פעילות פרטית לעסקת אקראי, ובין עיסקה הונית לפירותית.
המבחנים, שנקבעו בין היתר בפס"ד מגיד, כללו מבחן הידע והמומחיות, המימון, התדירות, פרק הזמן בין הקניה והמכירה, טיב הנכס, מבחן ההשבחה, כאשר מעל כל המבחנים הללו נקבע "מבחן גג" והוא מבחן הנסיבות, כלומר - שכלול של כל המבחנים יחד, ונסיון לראות את התמונה הכוללת.
בפסק הדין המצ"ב, בית המשפט מחדד את ההתיחסות ל"מבחן הגג" וקובע כי מדובר ב"מבחן הכוונה", דהיינו - מה הייתה כוונת הנישום בכל העניין? אם כוונתו היתה עשיית רווח מהיר, הרי מדובר בעסקת אקראי. אם כוונתו הייתה שמירה על ערך כספו לתקופה לא קצרה, הרי שמדובר בעסקה הונית. אם כוונתו היתה לא כלכלית כלל, מדובר בעסקה במישור הפרטי.
בית המשפט אף מחדד ואומר כי מבחן הכוונה הוא המבחן העיקרי, ואם מוכחת כוונת הנישום, יש לקבוע לפיה אפילו כאשר היא סותרת את המבחנים האחרים. נאמר מעתה, שכל המבחנים הינם בגדר סיוע להחלטה מה הייתה כוונת הנישום, ועל פיה נקבע.
ניקח, כדוגמא, אדם שרכש טבעת יהלום, ולאחר חודש מכר אותה ברווח.
נשאלת השאלה, מה הייתה כוונתו כאשר רכש את הטבעת?
בדרך כלל, הכוונה של האדם מתבטאת במעשיו. כך, אם נגלה שהוא רכש את הטבעת - יחד עם עוד 6 טבעות אחרות - במעבר הגבול, לאחר שנתפסו על ידי המכס, ומימון הרכישה בוצע על ידי נטילת הלוואה מהבנק לשלושה שבועות, וכל שש הטבעות האחרות נמכרו אף הם ברווח תוך מספר ימים, ואותו בחור הוא צורף, והוא הוסיף לטבעות פס של זהב לבן, הרי שכל המבחנים האלו ילמדו אותנו מה הייתה כוונתו כאשר רכש את הטבעות, ויובילו אותנו למסקנה שמדובר בעסקת אקראי שחייבת במס.
אבל, אם נראה שהטבעת נרכשה בחנות, כשהוא יחד עם אישתו לעתיד, שמדדה אותה על אצבעה לפני שנקנתה, והרכישה בוצעה ב 18 תשלומים, הרי שזה מצביע על כך שלא התכוונן למכור את הטבעת תוך זמן קצר ברווח, אלא לצורך של שימוש עצמי, והרווח שלו נוצר - נניח - מעליית מחירי הזהב בעולם. במקרה כזה אין מדובר בעסקת אקראי.
כמובן שבפועל, חלק מהמבחנים יצביעו לשלילה וחלק לחיוב. החידוש בפסק הדין המצ"ב הוא בקביעה לפיה אם הוכחה כוונת הנישום, יש ללכת לפיה, גם אם המבחנים או חלקם מצביעים אחרת.