♦ חברת אמקור בע"מ (להלן: "העוררת"), היא בעלת זכות חכירה במספר חלקות (להלן: "הנכס"). בדוחות השנתיים לשנת 2002 שהגישה לפשמ"ג בשנת 2003, הצהירה העוררת על שינוי ייעוד של הנכס מרכוש קבוע למלאי. הדוחות השנתיים הוגשו במסגרת דוח רווח והפסד מתואם לצורכי מס הכנסה לשנת 2003, שגם בו הצהירה העוררת על שינוי הייעוד. במהלך שנת 2003, לאחר שלא קיבלה העוררת כל תגובה מפשמ"ג לדוחות שהגישה, היא הצהירה בשנית על שינוי הייעוד במקרקעין. גם הצהרה זו הוגשה לפשמ"ג, באמצעות רואי החשבון של החברה. ב-6.8.03, ולאחר מכן ב-5.2.04 נתקבלה מפשמ"ג בקשה להשלמת מסמכים. ב-10.9.03 וב-16.2.04, בהתאמה, נשלחו המסמכים הנדרשים לפשמ"ג. בעקבות הצהרתה ולאחר השלמת המסמכים נתקבל ב-3.6.04 אישור מפשמ"ג שהחברה הודיעה על שינוי ייעוד של 50% מהמקרקעין שהועברו מרכוש קבוע למלאי מקרקעין לבניה בתוקף מיום 31.12.02 (להלן: "האישור"). בשולי המכתב הוסיף פשמ"ג הערה, כי אין במכתב זה אישור לנכונות העובדות אשר יבדקו בשלב עריכת שומה סופית לחברה. ב-5.8.04 הגישה העוררת למשיב הצהרה בדבר שינוי הייעוד. להצהרה זו צורפו האישור שנתקבל מפשמ"ג, וכן כנספח "שומה עצמית – חישוב מס שבח מקרקעין" שערכה העוררת. בשומה העצמית הועמד שווי המכירה של המקרקעין על סך של 50,000,000 ש"ח. על סכום זה דרשה העוררת ניכויים שונים, לרבות הוצאות פחת וקיזוז הפסדים עפ"י סעיף 28 לפקודת מס הכנסה (להלן:"הפקודה"), בהסתמך על אישור פשמ"ג, ובהתאמה לקיזוז ההפסדים שבוצע בדוח התיאום למס. המשיב קיבל באופן חלקי את הצהרת העוררת, אולם דחה את השומה העצמית שהגישה. ב-4.8.05 הוציא המשיב לעוררת שומה לפי מיטב השפיטה. העוררת נדרשה לשלם מס שבח בסך 31,311,155 ש"ח. העוררת הגישה השגה על השומה וטענה, כי שגה המשיב בכך שלא אימץ את מועד שינוי הייעוד שקבע פשמ"ג – 31.12.02. העוררת הדגישה, כי על המשיב היה לאמץ את מועד שינוי הייעוד שקבע לטענתה פשמ"ג ולאשר את כל הניכויים לרבות קיזוז ההפסדים שדרשה, כמפורט בשומה העצמית שהגישה. לחלופין נטען, כי אם מועד שינוי הייעוד יועמד על 26.9.00 – אזי יש להעמיד את שווי המכירה על סך של 36,903,309 ש"ח. סכום זה משקף את שווי החלקות, באותו מועד. ב-27.7.06 המשיב דחה את ההשגה.
ועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין –הש' ר. שטרנברג אליעז, רו"ח צ. פרידמן, רו"ח א. מונד:
♦ כב' הש' רות שטרנברג אליעז קבעה, כי לאחרונה התעוררה בבית המשפט העליון השאלה מהו האפיק שאליו יפנה נישום המבקש לטעון נגד החלטת פשמ"ג (ע"א 3901/11 מחקשווילי נ' רשות המיסים בישראל [פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 2012]). באותו מקרה נקבע, כי "דרך המלך" היא הגשת השגה ובהמשך ערעור עליה. עם זאת, החליטה הש' שטרנברג אליעז לדחות את טיעוני העוררת בנוגע למועד שינוי הייעוד, עשתה זאת בעיקר בשל העובדה שהעוררת נהנתה מהתנהלות פשמ"ג ככל שהדבר שירת את עניינה. העוררת לא חשפה לפני הוועדה, כי לאחר קבלת האישור הראשון מפשמ"ג, היא המשיכה לנהל תכתובת ענֵפה עמו. עובדה זו מצביעה על כך שהניחה, כי אישור זה אינו אישור סופי. העוררת לא הופתעה כאשר קיבלה את השומה. היא ידעה, כי קיים חשש ממשי שפשמ"ג לא יקבל את מועד שינוי הייעוד שעליו הצהירה, ואכן החשש התממש הלכה למעשה. אף שהיה ביכולתה לפנות בנקודה זו לפשמ"ג ולבקש את ההחלטה הסופית, היא החליטה לדבוק בהליך ההשגה והערר על שומת השבח בלבד.
הש' שטרנברג אליעז דחתה גם את טענתה החלופית של העוררת, כי היא לא תמכה את טענתה בחו"ד ששווי המקרקעין בעת הרלוונטית אכן היה 37,000,000 ש"ח. לעומת זאת, המשיב הגיש חוזה וחוות דעת שמאי.
♦ צבי פרידמן, רו"ח – קבע, כי כאשר שינוי היעוד, אשר נעשה מיוזמתו של הנישום, ופשמ"ג משתכנע ומאשר זאת, לא מתעוררת כל שאלה לגבי תוקף האירוע, ואולם מה הדין כאשר שינוי היעוד נעשה מיוזמת פשמ"ג והנישום מתנגד לקביעה זו של פשמ"ג, או כאשר פשמ"ג קובע מועד אחר לשינוי היעוד בניגוד לעמדתו של הנישום - האם קביעתו זו של פשמ"ג היא סופית ומוחלטת ואין לנישום זכות ערעור? לגבי סעיף 100 לפקודה התשובה היא ברורה. פשמ"ג יצטרך להוציא לנישום שומה, הנישום יהיה זכאי להגיש השגה על אותה שומה, להתדיין עם פשמ"ג, תוך שהוא משתמש בזכות השימוע, ובמידה ולא יגיע להסכמה עימו, פשמ"ג יהיה רשאי להוציא לנישום שומה לפי מיטב השפיטה ובהמשכה להוציא צו והנישום יהיה רשאי לערער על הצו לפני ביהמ"ש. הווה אומר, שלב ה"שכנוע", במקרה ושינוי היעוד נעשה מיוזמתו של פשמ"ג לא מסתיים בקביעה חד צדדית של פשמ"ג, אלא מסתיים לאחר הסכמה עם הנישום או פסיקה של ביהמ"ש. שומה סופית לא הוצאה לעוררת מטעם פשמ"ג, ולכאורה פשמ"ג קיבל את עמדת החברה שזו מוצאת את ביטויה בדוחותיה הכספיים שהוגשו לפשמ"ג לשנת 2002 שבהן הצהירה העוררת על רווח משינוי יעוד לשנת 2002 ובהן צוין שנעשה שינוי יעוד ביום 31.12.2002. יודגש, כי לשינוי התאריך של שינוי היעוד יש לו השפעה לא רק לעניין החוק אלא גם לעניין הפקודה בקשר להפעלת חוק התיאומים בשל אינפלציה, בקשר להכרה בהוצאות מימון ועוד. אשר על כן, רו"ח צבי פרידמן מקבל את הערר.
♦ רו"ח אליהו מונד הצטרף להחלטה של רו"ח צבי פרידמן.
התוצאה:
♦הערר התקבל.
ניתן ביום 11.11.12
ב"כ העורר: עו"ד יובל שץ
ב"כ המשיב: עו"ד גלית פואה , פרקליטות מחוז ת"א
