♦שלושה ערעורים מאוחדים. המערערים 1 ו-2 הם בעלי המניות של המערערת 3 (להלן: "המערערת ו/או החברה"). המערערת פועלת בענף החשמל ומתמחה בשיווק מוצרי חשמל. ערעורם של המערערים 1 ו-2, עוסק בצווים שהוצאו ע"י המשיב לשנות המס 2004-2005. לגבי המערערים 1 ו-2 (להלן:-"המערערים") ביסס הצווים השומה שהוציא המשיב, על יתרת חובה בכרטיס החו"ז אשר לשיטתו, מבטאת ההכנסות מדיבידנד המחייבות במס של 25%. ערעורה של המערערת, עוסק בצווים שהוציא המשיב לשנים 2003-2005. המחלוקת עם החברה עוסקת בנושאים הבאים:
א. היקף העתודה לאחריות ולתיקונים כאשר לשיטת המערערים, זו עומדת על 3% מהמחזור, ולשיטת המשיב על 1.14% מהמחזור בלבד;
ב. דרישת ההוצאה לעניין ריבית וקנס גרעון;
ג. דרישת הוצאות הוניות;
ד. יתרת החובה של בעלי המניות.
♦ טענות המשיב, אי שיתוף פעולה של המערערת, המערערת לא העמידה לפניהם בהליך השומתי הסברים ומסמכים מאמתים בנושאים המועלים בערעור. רואה-החשבון של המערערת, לא שיתף פעולה כנדרש ואף סירב לדון עם המפקחת דנה בן שטרית על החישוב שערכה לגבי אחוז העתודה לתיקונים (שהוא נושא מרכזי בערעור). גם בביהמ"ש לא הוגש תצהיר מטעם המייצג ולתצהיר מנהל המערערת שריג, לא צורף כל מסמך, אותו היה ביד המשיב לבחון, עובר להגשת התצהיר מטעמו. העתודה לאחריות ותיקונים, מסקנת המשיב לעניין היקף העתודה להחזרות מבוססת על חישוב שפורט בתצהיר המפקחת. ביסודו של חישוב זה, מצויים נתונים חלקיים שהתקבלו מהמערערת. כמו-כן, המערערת לא העמידה מנגד חישוב מבוסס משלה. אכן מצויה תוצאת החישוב שערך, עפ"י הנטען, רואה החשבון של המערערת אך כאמור לעיל, האחרון לא הגיש תצהיר, וחישובו לא נתמך ולא פורט בצורה הנדרשת. הוצאות הוניות, המערערת דרשה בשנים 2003, 2004 ו-2005 כהוצאה שוטפת, סכומים של 62,850 ש"ח, 120,875 ש"ח ו-6,540 ש"ח בהתאמה, בגין תשלומים לאדריכל ולמהנדסים אשר שימשו לבניית משרדים ולתכנון שטח ברמלה, וכן לתכנון המחסן ולאפיון התהליכים הלוגיסטיים ומערך ההפצה. לשיטת המשיב, הוצאות אלה הינן הוצאות הוניות אשר אינן מותרות בניכוי שוטף, משום שאינן "הוצאות שיצאו כולן בייצוא הכנסתו (של הנישום) בשנת המס ולשם כך בלבד". על-פי סעיפים 32(3) ו- 32(4) לפקודה, אין להתיר ניכויים בשל הון או עלות השבחה. עמדת המשיב מבוססת על תוכן החוזים עם האדריכלים, ועל מועד ההתקשרות עמם. ניכוי הוצאות הפרשי הצמדה וריבית בשנת 2002 וביטול קנס הגירעון, הסכים המשיב להתיר ניכוי הוצאות הפרשי ההצמדה והריבית משנת 2002 בגין שומות הניכויים 1995-1999. ברם, המשיב התנגד לביטול קנס הגירעון ו/או להתרתו בניכוי. אליבא דמשיב, יש לדחות טענות המערערת בנושא זה בשל שני שיקולים עיקריים. האחד, משבחרה המערערת שלא להעלות כל טענה בנוגע לביטול הקנס או לניכוי בתיק שעסק בשומת הניכויים לשנות המס 1995-1999, השני, לא ניתן להתיר את ניכוי הקנס כהוצאה. יתרת החובה של בעלי המניות, בשנים 2003, 2004 ו-2005 עלתה יתרת בעלי המניות בכרטיסי החו"ז של המערערת באופן עקבי. לשיטת המשיב, בין אם החיוב במס הוא של המנהלים כנטען בסעיף 59 לסיכומי המערערת, ובין אם הוא של המערערת דכאן, הרי שהמהות היא אותה המהות. דהיינו, מדובר בדיבידנד שחילקה החברה לבעלי המניות שלה ולחלופין הכנסת עבודה. לפי טענת המשיב, אין כל מקום להכיר בסכומים אלו כ"הלוואה".
♦טענות המערערים / המערערת, אי שיתוף פעולה, המערערת טוענת, כי מסרה כל מסמך שהתבקשה למסור. עוד טענה המערערת, כי אמנם לא הוגש תצהיר מטעם רואה החשבון שלה, אך זאת מאחר שהמערערת סברה תחילה, בתום לב, כי אין צורך בהעדתו אך לאחר שהמשיב טען בתצהירו לאי שיתוף הפעולה, ביקשה המערערת להעידו (באמצעות בקשה להזמנת עד), ואף כי הוזמן לעדות, המשיב התנגד לשמוע עדותו. העתודה לאחריות, הוצאות הוניות, המערערת טוענת, כי הוצאות אלה עומדות בפני עצמן, אינן חלק מ"שיפור המושכר", ואינן מעלות את ערכו של הרכוש הקבוע. לדבריה, המשיב טעה כאשר תיאם את כל ההוצאות ששולמו לאדריכלים ולמהנדסים באופן גורף וראה בכולן הוצאות הוניות, אף שבחלקן היו הוצאות שוטפות. המערערת הוסיפה, כי היא משפרת את כלל מערכיה כדי לעמוד בסטנדרטים גבוהים, וכל אלה דורשים תשלום ליועצים מומחים, לאדריכלים ולמהנדסים, ולכן הוצאות אלה עומדות בתנאי ס' 17 רישא לפקודה. ניכוי הוצאות הפרשי הצמדה וריבית בשנת 2002 וביטול קנס הגירעון, המערערת טענה, כי יש להפעיל בהקשר זה את הכלל "הטפל הולך אחר העיקר". לדבריה, לאחר שבית המשפט העליון התיר ניכוי הפרשי הצמדה וריבית, יש להתיר גם את ניכוי קנס הגירעון. יתרת החובה של בעלי המניות, טענת המערערת, כי גישת המשיב אוצרת בחובה טענות עובדתיות סותרות; (מחד גיסא, מדובר בחיוב במס של המנהלים בדמי ניהול ולחלופין כמשכורת ומאידך גיסא, בחיוב של המערערת כדיבידנד). המערערת הוסיפה וטענה, כי אין ביד המשיב להעלות עניין זה בשלב ב', כאשר הנושא לא עלה בשלב א' של השומה.
ביהמ"ש המחוזי בירושלים בפני כב' השופטת מרים מזרחי:
♦ביהמ"ש קבע, המערערים העלו טענות רבות ובכולן התקבלה עמדת המשיב. הדבר נבע בעקרו של דבר, מאי-המצאת נתונים בהליך השומה; ומאי-הבאת ראיות להרמת הנטל המונח על הנישום בהליך הערעור. לאור האמור, יש לדחות את שלושת הערעורים. בהתייחס לשומת המערערים 1 ו-2, מיסוי המשיכות מחשבון חו"ז בעלי המניות ,ייעשה בתיקי המערערים כדיבידנד.
תוצאה :
♦הערעורים נדחו.
ניתן ביום: 31.10.2011
ב"כ המערערים: עו"ד יוסף ברק
ב"כ המשיב: עו"ד מורן מראות, פרק' י-ם (אזרחי)
