♦ ביום 5.11.2012 התפרסמה הצעת חוק הממשלה 740, ששמה המלא הצעת חוק העמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ג-2012 (להלן: "ההצעה").
בהצעה מבקשת הממשלה (שנתלית לצורך זה בדוח ועדת טרכטנברג) לתקן תיקונים במרבית חוקי המס, במטרה להביא "להגברת האכיפה, לצמצום העלמות המס בישראל, לייעול גביית המסים, לשיפור באיסוף המידע והדיווח לרשות המסים ולמלחמה בתופעת הלבנת ההון וההון השחור".
מטרות נשגבות אלו מוזכרות בדברי ההסבר להצעה, ורק מי שליבו לב אבן אינו נפעם מכך.
♦ובכל זאת, נרהיב עוז ונעיר, כי המטרה אינה מקדשת את (כל) האמצעים, ויש לקוות שחברי ועדת הכספים של הכנסת ישכילו למצוא את האיזון הראוי, בין צרכי הכלל לבין זכויות הפרט.
כדי לסבר את האוזן, נפרט מהלכים מסוימים הכלולים בהצעה שספק אם ראוי לאמצם:
1. בסעיף 1(1) להצעה, מוצע לעבות את האפשרות הקיימת לגבות חובות מס, לפי סעיף 119א. לפקודה, במקרים בהם מועברים נכסים/פעילות שלא בתמורה מלאה, ובהתקיים יחסי קירבה בין הצדדים, כך שניתן יהיה לגבות את החובות (גם) ממי שקיבל את הנכסים/פעילות (עד לערך ה"מתנה" שניתנה לו, כביכול).
אנו סבורים, שמדובר במתן סמכויות נרחבות מדי לפקיד השומה (למרות שניתן להשיג ו/או לערער על ההחלטה לפי סעיף זה).
בחיי המעשה, נישום שמחליט להתחמק מתשלום חובותיו בכל מחיר, עושה זאת בלאו הכי, ולדעתנו, ההוראות הקיימות בסעיף 119א. הינן אפקטיביות דיין, ואין צורך בהרחבתן.
לעניין זה נעיר, כי אין מי שמפצה את הנישום על המאבק המשפטי שעליו לנהל, לעתים, כדי להוכיח שאין הצדקה להפעלת הסעיף.
2. כן מוצע, בסעיף 1(4) להצעה - מחשש כי המס על הכנסה פלונית לא ייגבה - לאפשר עיכוב יציאה מהארץ (באישור בית משפט) של מנהל פעיל,או מנהל עסקים, או מי שמחזיק 25% זכויות לפחות בחברת מעטים.
נדגיש, כי הסעיף מאפשר לבית המשפט לתת את הצו המבוקש אף שלא בפני הנישום.
לדעתנו, מדובר במהלך בלתי ראוי, ויש לבטלו מכל וכל.
3. בסעיף 2(12) להצעה, מוצע להוסיף הוראה לחוק מס ערך מוסף ולקבוע כי אם נכס שנרכש בידי עוסק, שניכה את מס התשומות בשל רכישתו, חדל לשמש בעסקה חייבת במס – יהא דינו כדין נכס שנעשה בו שימוש עצמי (מכירה רעיונית לצרכי מע"מ).
♦ מדובר בהוראה חד-צדדית (שגם אינה מעשית במיוחד) ויש להתנגד למהלך שיאפשר לגבות מהעוסק מע"מ, כשהנכס שנרכש בעבר, בתום לב, "יצא" ממסגרת העסקה החייבת, למרות שאין (כמעט) לעוסק אפשרות לנכות את מס התשומות, בדיעבד, המיוחס לנכס שנרכש בעבר ללא ניכוי מס תשומות ואח"כ נמכר בעסקה חייבת במע"מ.
4. בסעיף 3 להצעה (מיסוי מקרקעין) מוצע להתיר הקטנת החוב, למשרד מיסוי מקרקעין - בשל פעולה חייבת במס - בגין סכום שנוכה במקור על חשבון עושה הפעולה, ע"י המשלם, לפי הוראות סעיף 164 לפקודת מס הכנסה (ניכוי במקור מתשלומים בעד שירותים או נכסים).
מדובר בניסיון לתת לגיטימציה לניכוי מס במקור לפי סעיף 164 לפקודה, שנעשה, לדעתנו,
שלא באופן תקין ובניגוד להוראות הפקודה.
סעיף 164 חל על מי שמשלם למקבל עבור "הכנסה" או בשל רכישת "נכס".
זכות במקרקעין שעליה חלות הוראות חוק מיסוי המקרקעין, הוחרגה מכלל הגדרת "נכס" לעניין סעיף 88 לפקודה, ושבח אינו "הכנסה", ועל כן חלות הוראות סעיף 164 לפקודה רק על מי שרוכש מקרקעין שהינם בגדר מלאי עסקי בידי המוכר.
תמוה בעינינו, שרשות המסים ממשיכה לדבוק בעמדתה (השגויה) לפיה חלה כביכול על המשלם, בעד זכות במקרקעין (שאינם בגדר מלאי עסקי בידי מוכרם), חובת ניכוי מס במקור לפי הוראות סעיף 164 לפקודה.
