♦העוררים הינם בעלי זכויות במשק חקלאי במושב שדה יצחק. משקה הכולל בית מגורים עיקרי בשטח של 108 מ"ר, בית מגורים נוסף בשטח של 57 מ"ר, מבנה משק וחצר משק וקרקע חקלאית בסך כולל של כ- 27 דונם (להלן: "המשק"). בשנות ה- 80, כמו רבים מחברי המגזר החקלאי במושבים, נקלעו העוררים למשבר כלכלי ונותרו חייבים חובות רבים. העוררים פנו להסדרת חובותיהם בהתאם להוראות חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, הידוע בשם "חוק גל" (להלן: "חוק גל"). בשנת 2008, ועל מנת לאפשר את סילוק חובותיהם, מכרו העוררים את זכויותיהם במשק למר מוטי הרטוב. על פי הסכם המכר התמורה הינה 1,800,000 ש"ח. בהתאם להסכמת הצדדים, התמורה תחולק בין נכסי המשק כדלקמן: 1,000,000 ש"ח עבור בית המגורים העיקרי; 500,000 ש"ח עבור בית המגורים הנוסף; 300,000 ₪ עבור יתרת המשק החקלאי, החלקות החקלאיות ומבני המשק החקלאי.
♦ע"ג ההצהרה על המכירה שהגישו העוררים בהתאם לסעיף 73(ג) לחוק מיסוי מקרקעין, ביקשו העוררים לקבל הקלות בתשלום מס השבח בהתאם להוראות סעיף 33 לחוק גל. בהתאם לאמור, קיבלו העוררים אישור מהמנהלה להסדרים במגזר החקלאי על כך שמתוך כספי התמורה הועבר סך של 270,192 ש"ח לכיסוי ההתחייבויות של העוררים על פי ההסדר. האישור הועבר לפקיד שומה חדרה, שהמציא אישור על זכאות העוררים לקיזוז סכום זה לצורך מס שבח. על סמך על האמור, העוררים בקשו בשומה עצמית פטור ממס שבח בגין עסקת המכר.
♦המשיב לא קיבל את שומתם העצמית של העוררים והוציא לעוררים ארבע שומות נפרדות. לבית המגורים העיקרי שומה הקובעת כי שווי הבית הינו 850,000 ש"ח ו-150,000 זכויות בניה. בגין מכירה זו ניתן פטור מלא ממס שבח לפי סעיף 49ב(1) וכן פטור לפי סעיף 49ז' לגבי זכויות הבנייה. שומות אלו אינן במחלוקת. בגין מכירת הזכויות במשק החקלאי המשיב קבע, כי שווי המכירה הינו 300,000 ש"ח. מסכום זה הפחית המשיב את ה- 270,192 ש"ח לפי ההסדר, בגין היתרה חוייבו העוררים במס שבח של 11,015 ש"ח. בגין מכירת הבית הנוסף, הוציא המשיב שומה השוללת כל פטור וחייבם במס שבח בסך של 142,874 ש"ח. שומה זו הינה מוקד המחלוקת.
♦טענות העוררים, כי המשיב טעה בדרך בה חישב את המס. לטענתם היה על המשיב לחשב את המס המגיע בגין מכירת הזכויות בשטחים החקלאיים ובגין מכירת הבית הנוסף יחדיו, ומסכום זה היה על המשיב להפחית את תשלום החוב על פי ההסדר. בדרך זו לא היה נותר כל מס לתשלום. עוד טוענים העוררים כי רק בדרך זו יינתן ביטוי למושג "פטור" ממס לפי תקנה 3 לתקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (הקלות מס בקשר להסדרי הסיוע לחקלאים (להלן: "תקנות הסיוע").
♦ המשיב חזר על עמדתו כפי שהובאה בשומות שהוציא ועל אופן חישוב הפטור. המשיב מדגיש, כי הוראות הפטור מתייחסות רק למשק החקלאי ולא לבית הנוסף.
ועדת הערר שליד ביהמ"ש המחוזי בחיפה בפני כב' הש' ר.סוקול, ח' י.ג.גולן רו"ח, ח' ש.פסטנברג רו"ח:
♦ הועדה קבעה, כי דין הערר להידחות שכן, דרך חישוב המס שמציעים העוררים אנה מתיישבת עם הוראות תקנות הסיוע ועם תכליתן. העוררים מפרשים שלא כדין את שיטת חישוב ההטבה הקבועה בתקנות הסיוע.
בסעיף 3 לתקנות הסיוע קבועים שני תנאים מצטברים לקבלת הפטור:
1. המקרקעין שנמכרו שימשו את המוכר ביצור הכנסה;
2. כל התמורה ממכירת המקרקעין משמשת לכיסוי התחייבויות של הנישום הכלולות בהסכם.
♦בהתאם לתנאי הראשון, יש להגדיר מהם המקרקעין ששימשו ביצור הכנסה. העוררים מכרו משק חקלאי הכולל מרכיבים שונים ובניהם גם כאלה שלא שישמשו ביצור הכנסה, בית מגורים עיקרי, בית מגורים נוסף, משק חקלאי וזכויות בנייה. הלכה היא, כי לצורך בירור הזכות לפטורים השונים ניתן לבצע פיצול של הנכס הנמכר למרכיביו השונים. פיצול אחד הינו הפיצול הפיזי – אופקי, והפיצול הנוסף הינו סעיף 49ז' לחוק מיסוי מקרקעין, שאיננו רלבנטי לעניינו – פיצול הרעיוני או הפיצול האורכי, דהיינו פיצול שווי הנכס לבין שווי הזכויות הצמודות לו.
♦ הפיצול הפיזי בין דירת המגורים לחלקת המשק החקלאי אינו שנוי במחלקות בין הצדדים. כמו כן נכון פעל המשיב כאשר ערך פיצול בין חלקי המקרקעין ששימשו לחקלאות לבית יתרת המשק.
הפטור על פי סעיף 3 לתקנות הסיוע חל רק על מקרקעין ששימשו בייצור ההכנסה. בית המגורים הנוסף שהיה בנוי במשק שימש למגורי בנם של העוררים. אין טענה מצד העוררים כי הבית הנוסף שימש לייצור הכנסה. יתרה מזאת אישר עורר 1 שהבן אפילו לא עבד במשק החקלאי. משמע, בית המגורים הנוסף אינו ממלא את התנאי הראשון לקבלת הפטור בהתאם לתקנות הסיוע, ואין כל מקום להתערב בשומה שהוציא המשיב למכירת הבית הנוסף.
תוצאה :
♦הערר נדחה.
ניתן ביום 17.12.2012
ב"כ העוררים: עוה"ד אלברק יוסף
ב"כ המשיב: עוה"ד שאול כהן, פרקליטות מחוז חיפה
