♦המערער, החזיק בשנים הרלבנטיות לערעור ב–99% מהמניות בחברות - י-ם סולטן אנרגיה בע"מ (להלן: "חברת סולטן") ואלעד שמנים ודלקים בע"מ (להלן: "חברת אלעד"). בשנים אלו, המערער ניהל את חברת סולטאן ומשך משכורות מחברת אלעד. בהשוואת הון לתקופה 31.12.02-31.12.96, גילה המשיב גידול הון בלתי מוסבר והוציא שומה שבה יוחסו הפרשי ההון דווקא לשלוש השנים האחרונות 2002-2000, השנים "הפתוחות". המערער טען, כי גידול ההון צמח בשנים "הסגורות" 1999-1997, ולכן לא ניתן לחייבו במס ולחלופין יש לחייבו במס רק על חלק יחסי של ההכנסה אותה יש לחלק באופן שווה על כל שנות תקופת השוואת ההון, ולחייבו במס אך ורק על ההכנסה בשנים הפתוחות. ומכאן הערעור.
♦טענות המערער- הטענה הראשונה של המערער, היא כהגדרתו, טענה עובדתית. לשיטתו הוכיח המערער בראיותיו, כי גידול ההון התגבש בשנים הסגורות. הטענה השנייה היא כהגדרתו, טענה משפטית המאמצת את האסכולה המשפטית לפיה בהעדר ראיות לסתור יש לייחס את הפרשי ההון באופן שווה לכל שנות השומה ולא רק לשנים הפתוחות.
ביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו בפני כב' השופט מגן אלטוביה:
♦הצהרת ההון השנייה נתבקשה על ידי המשיב ביום 1.2.2003 ובהתאם לסעיף 135 לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), היה על המערער להגישה תוך 120 ימים, קרי עד ליום 1.6.2003. לבקשת המערער, ניתנו לו אורכות להגשת הצהרת ההון עד ליום 31.12.2003. חרף הארכות החוזרות ונשנות, לא הגיש המערער את הצהרות ההון עד ליום 2.2.2005. לשיטת המשיב, לעובדת האיחור יש משמעות רבה. אם המערער היה מגיש את הצהרת ההון במועד שנתבקש, מירב שנות המס שבין הצהרות ההון היו שנים פתוחות וניתן היה לפתוח את שנת 1997 על פי סמכות המנהל בסעיף 147 לפקודה. השומה עפ"י מיטב השפיטה לפי סעיף 145(א)(2)(ב) לפקודה הוצאה למערער ביום 27.12.2005, היינו באותה שנת מס בה הוגשה הצהרת ההון השנייה. לו היה המערער מגיש את ההצהרה במועד, היה סיפק בידי המשיב להוציא את השומה במהלך שנת 2003, ואז השנים 1999-1998 עדיין היו שנים פתוחות.
♦ביהמ"ש קבע, הפסיקה עסקה לא מעט בשאלה, האם נכון לחלק את הפרש ההון באופן שווה לכל שנות ההפרש. בע"א 552/02איתן חנני נ. פקיד שומה חיפה (18.4.05) קבע כב' הש' מ. חשין (בדימוס), כי: "בהיעדר ראיות סותרות יש לייחס את הפרש ההון באופן שווה לכל שנות ההפרש, גם אם שנים סגורות הן". ברם, אין זו הגישה הרווחת בפסיקה. המערער טען, כי הוכיח שהפרשי ההון התגבשו בשנים הסגורות ועשה זאת באמצעות הגשת בדיקת רואה החשבון שלו, עמוס חסון, שהגיש לעניין זה תצהיר ובו פירוט הונו ליום 31.12.99. עפ"י התצהיר, סך כל ההון לסוף 1999 הוא 3,950,953 ₪, דהיינו ההון גדול מההון ליום 31.12.02 מאחר שההון שהוצהר לסוף 2002 עמד על 3,489,027 ש"ח. מסקנת רואה החשבון, היא שגידול ההון התגבש בין השנים 1999-1996 ולא הייתה הכנסה לא מדווחת בשנים 2002-2000.
♦המשיב טען, כי רואה החשבון לא ביסס תצהירו על נתונים של ממש, נשען אך ורק על מסמכים שסיפק המערער, לא נחשף למלוא המסמכים, והסתמך על עדויות שמיעה וסברה. הוא הוסיף והדגיש, כי במהלך עדות רוה"ח התברר, כי אינו משמש כרו"ח של המערער כיום, וגם לא שימש כזה בשנים הרלוונטיות לשומה. ביהמ"ש קבע, כי בחינת המידע ששימש ביסוד אמירתו של רואה החשבון בתצהירו לגבי מועד הוצאת הסכומים, מלמד כי מדובר בשמועות והשערות ולא במסמכים של ממש. דהיינו, אין מדובר בבדיקה מקצועית. בנסיבות אלו, אין בידי ביהמ"ש לקבוע, כי בדיקתו של רואה החשבון די בה כדי להוכיח את טענת המערער בהקשר זה. ביהמ"ש סבור, כי החקירה הנגדית של רואה החשבון לימדה, כי בטענות ב"כ המשיב יש ממש, דהיינו לא זו בלבד שחוות הדעת אינה מתייחסת למקור ההכנסות בכל שנה, אלא נראה, כי רוה"ח בחר לבסס אותה בעיקר על דברים שאמר המערער או עורך-דינו, ועל מסמכים חלקיים. בנוסף קבע ביהמ"ש, כי הבחינה שהובאה לעיל מעוררת במלוא חריפותה את השאלה, מדוע לא טרח המערער להציג ראיות ישירות למועדי קבלת הכנסה בשנים הסגורות ולמקורותיה, וחלף זאת הפנה לראיות עקיפות לגבי שימושים שעשה בכספים שהיו לטענתו בידו. מדוע הטיל המערער את הצורך לעסוק במשמעות של רכישותיו, להניח הנחות ולשער השערות, כאשר צריכה להיות בידו היכולת להוכיח את מועדי קבלת ההכנסות עצמן. המערער לא הציג קושי בהצגת ראיות ישירות, ולכן יש לראות את התנהלותו כנכנסת לגדר הימנעות מהגשת ראיות, המחזקות מצדה את ההנחה, שהראיות הישירות היה בהן כדי לסתור את טענותיו, ראו ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ. סלימה מתיתיהו.
♦לסיכום, בסופו של דבר, המערער לא גילה את מקורות ההכנסה שלו, ולא הראה כיצד נוצרה אצלו הכנסה של למעלה מ-2,000,000 ₪ במשך שלוש שנים בלבד. המסקנה העולה, היא כי המערער בוודאי לא הוכיח שגידול ההון התרחש כולו בשנים ה"סגורות". מדובר במי שלא דיווח על הכנסותיו בזמן אמת, ואף איחר בדיווח שנדרש לעניין הצהרת ההון. לאור האמור, ביהמ"ש דוחה את הערעור.
תוצאה :
♦הערעור נדחה.
ניתן ביום 16.12.2012
ב"כ המערערת: עוה"ד יעקב קסטל
ב"כ המשיב: עוה"ד רועי כהן, פרק' י-ם (אזרחי)
