♦עניינה של התובענה בתשלומי מע"מ, ביחס לתשלום היטל הטמנה, המשולם עפ"י חוק שמירת הניקיון תשמ"ד – 1984, לקרן לשמירת ניקיון. המבקש, אגוד ערים אזור דן (תברואה וסילוק אשפה) (להלן: "המבקש"), הגיש תובענה למתן פסק דין הצהרתי, וביקש להצהיר כי אינו חייב במע"מ על תשלומי היטל הטמנה המשולמים למשיבה 2 שהינה קרן שהוקמה במיוחד לצורך קליטת כספי היטל ההטמנה באמצעות משיבות 3 ו – 4 אשר רשומות כ"עוסק" אצל שלטונות מע"מ ומחזיקות באתרי טיפול באשפה, אליהם מפונית, בין היתר, אשפת המבקש. (להלן: גם "המטמנות").
♦ לטענת המשיב 1, דין התובענה להיות מסולקת על הסף מחמת היעדר יריבות. אין מחלוקת כי "נותן השירות" בענייננו הן המטמנות. המבקש הינו מקבל השירות. משכך, "החייב במס" הן דווקא המטמנות ולמבקש אין כל זכות לדרוש חזרה מע"מ ששולם, עפ"י הטענה, ביתר, ככל ששולם. גם אם נניח שבפועל המבקש הוא שנושא בנטל הכלכלי מאחר שהמטמנות מגלגלות את המס אליו, אין בכך כדי ליצור יריבות בינו לבין המשיב 1.
♦ לטענת המשיבה 2 היטל ההטמנה נועד להפנים את העלויות הסביבתיות החיצוניות של הטמנת פסולת מוצקה ולצמצם את כמות הפסולת המוטמנת באתרי הטמנה. בתחנות מעבר, לרבות תחנת המעבר חיריה, לא נעשית הטמנה. תחנת מעבר הינה תחנת בייניים בין מקור ייצור הפסולת לבין היעד הסופי.
♦ לטענת המשיבה 3, מטרתו הברורה והמוצהרת של התיקון לחוק שמירת הניקיון הנה להשפיע על התנהגותם של יצרני הפסולת ולעודדם לטפל בפסולת בדרכים חילופיות. חרף האמור, הוטלה החובה לגבות ולהעביר את היטל ההטמנה במסגרת החוק על מפעילי אתרי ההטמנה ולא על יצרני האשפה וזאת מטעמים טכניים של הקלה על הגבייה ושל וידוא אמיתות הנתונים המדווחים לרשויות. בנוסף, היטל ההטמנה אינו מהווה משום "הכנסה", הוא אינו חלק מ"מחיר השירות" ואינו נגבה בגין שירות כלשהו. המע"מ אינו אמור לחול על תשלום של היטל הטמנה, אשר הוא עצמו הינו מס המשולם למדינה. בגין היטל ההטמנה שמשיבה 3 גובה בעבור המדינה, מוציאה משיבה 3 חשבונית נפרדת מזו המוצאת בגין השירותים שנותנת משיבה 3 ללקוח. בנסיבות אלה, חיוב במע"מ על היטל ההטמנה מהווה הטלת "מס על מס", יוצר עיוות כלכלי, גורם לאפליה לרעה של האיגוד ויצרני פסולת נוספים ביחס ליצרני פסולת אחרים.
♦ משיבה 4 לא הביעה את עמדתה.
ביהמ"ש המחוזי בת"א כבוד השופטת אביגיל כהן:
♦ לצורך הכרעה בענייננו יש לבחון, לאור האמור בסעיף 7
לחוק המע"מ – האם היטל ההטמנה מהווה חלק ממחיר העסקה. בספרו של עו"ד י' פוטשבוצקי ז"ל, נאמר בנוגע לפרשנותו של סעיף 7 כי "הפסקה הראשונה של ס' 7 מוסיפה למחיר המוסכם מסים, היטלים, אגרות ותשלומי חובה המוטלים על העסקה למעט המע"מ עצמו. שורת הביטויים 'מס היטל אגרה או תשלום חובה' היא כוללנית מספיק על מנת להקיף כל סוג של תשלום חובה מכח חיקוק, אך כוללניות זו מצטמצמת מאחר ותשלום החובה צריך להיות 'על העסקה', ודוק - על העסקה דווקא, ולא כתנאי לביצועה או כפועל יוצא ממנו". המחבר מבהיר כי מקום שמדובר באגרת רישום משכון או מס בולים, תשלומם של אלו לא מצטרף למחיר שהרי לא מדובר ב"מס על העסקה". לעומת זאת כשמדובר ב"אגרות רישום מקרקעין" הן "מוטלות על העסקה והן יתווספו למחיר המוסכם אלא אם כן הן מוטלות על הקונה". זאת ועוד; מצוין כי ככל שעסקינן בתשלומי חובה שחלים על העסקה, הם לא יתווספו למחיר המוסכם "אם הוטלו כדין על הקונה". משום כך ככל שתשלום חובה "מגולגל" על הקונה, מכח הוראה חוזית, הרי חובת התשלום "הינה מכח חוזה ולא מכח הדין ואינה מהווה אלא הגדלה של המחיר", ומשום כך היא מוסיפה למחיר, וממילא טעונה מע"מ. עיקרון זה אף משתלב ברישא של סעיף 7(2) הנ"ל הדן ב"כל הוצאה אחרת בביצוע העסקה שעל פי ההסכם על הקונה להחזירה". בנסיבות העובדתיות, העסקה הינה מתן שירות של קליטת פסולת מהמבקש לשם הטמנתה באתרי סילוק פסולת של המטמנות. העסקה כוללת מפורשות את רכיב ההטמנה, וקליטת הפסולת מתבצעת לצורך ההטמנה ועל כן, לא ניתן להפריד באופן מלאכותי בין הליך הקליטה להליך ההטמנה ולטעון כי העסקה כוללת רק את קליטת הפסולת. זאת ועוד; מהגדרת היטל הטמנה בסעיף 11 א (א) לחוק שמירת הניקיון עולה כי היטל ההטמנה הינו נגזרת של היקף הפסולת המוטמנת באתר ההטמנה וכך אף נפסק בבג"צ עיריית מעלה אדומים. בנסיבות אלה, אף דין הטענה כי אין להיטל ההטמנה זיקה לערך השירות שניתן למבקש, להידחות. מהאמור לעיל עד כה עולה, כי היטל ההטמנה מוטל על העסקה. לדעת בית המשפט אין ספק כי היטל ההטמנה אינו מוטל על הקונה, היינו על מקבל השירות. מדובר בהיטל שמוטל על מפעיל אתר ההטמנה – נותן השירות. לפיכך המסקנה היא כי היטל ההטמנה לא מוטל על הקונה ועל כן לא חל הסייג הקבוע בסעיף 7(1) לחוק המע"מ.
תוצאה:
♦התובענה נדחתה
ניתן בתאריך 20.12.2012
ב"כ המערערת: עו"ד א' הדסי ועו"ד א' גרובר
ב"כ המשיב: עו"ד שגית כחלון, עו"ד א' ברק ועו"ד ו' שאלתיאל 